113

בלתי מוגה

א. יום השבת שבו מברכים את החודש הוא לעולם בחודש שלפניו, והוא המחבר את החודש הקודם עם החודש הבא, ולכן נקרא "שבת מברכים החודש", שפירושו בפשטות הוא – שיום השבת שבחודש הקודם, מברך ונותן כח לחודש הבא, בכל הששה ענינים שנימנו בנוסח ד"מי שעשה נסים": לחיים .. לששון .. לישועה כו'".

וכן הוא בנוגע לחדשים סיון ותמוז – שבחודש סיון מברכים את חודש תמוז, והיינו, שחודש סיון נותן כח לחודש תמוז בנוגע לכל ששה ענינים הנ"ל.

עיקר ענינו של חודש תמוז – בנוגע לאלו שנמצאים בהתוועדות זו – הוא: חג הגאולה די"ב-י"ג תמוז, שבו יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר לחירות ממאסרו בגלל עבודתו במס"נ עבור כלל ישראל (וענין זה נוגע גם לעבודתו של כאו"א בכל יום ויום, כפי שיתבאר לקמן1), אשר, התחלת המאסר היתה בחודש סיון, ונמשך המאסר בתקפו גם בחודש תמוז, ובי"ב תמוז היתה הגאולה (כמסופר בארוכה ברשימת המאסר והגאולה2). ובכן: הנתינת כח לחודש תמוז, שבו היתה הגאולה, היא – מחודש סיון.

ולהעיר, שגם ימי חודש סיון שבהם הי' המאסר, יש להם שייכות – להיותם הכנה – לגאולה שבחודש תמוז, שהרי מובן ופשוט שענין המאסר אינו ענין בפני עצמו [כיון שהקב"ה אינו מטריד ומייגע שום נברא – וכ"ש יהודי, וכ"ש נשיא בישראל – חינם ח"ו], אלא כל ענינו הוא בשביל הגאולה, ונמצא, שענין הגאולה שבחודש תמוז מתחיל כבר בחודש סיון; אבל, זהו ענינו של תמוז שבימי סיון, ואילו הנתינת כח לחודש תמוז היא מענינו של חודש סיון מצד עצמו.

ב. עיקר ענינו של חודש סיון – שהוא "ירחא תליתאי" שבו הי' מתן-תורה, כדברי הגמרא3: "אוריאן תליתאי .. ביום תליתאי בירחא תליתאי".

1) ס"ו.

2) נדפסה בלקו"ד ח"ד תריא, ב ואילך. ולאח"ז בסה"ש תרפ"ז ע' 179 ואילך.

3) שבת פח, א.