132

להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנה "אמונה"

– ה' עליהן תחיינה –

בלתי מוגה

א. כאשר יהודים נפגשים יחדיו, ובפרט בהיותם במספר גדול, משתדלים לכל לראש לקשר פגישה זו עם התורה – עם פרשת השבוע, וללמוד ממנה הוראה בשייכות למסיבה זו, וכידוע פתגם ההוראה של רבינו הזקן1, שיהודי צריך לחיות עם הזמן, וכפי שנתפרשה הכוונה ש"עם הזמן" היינו עם הפרשה בתורה שלומדים וקוראים באותו זמן.

בפרשת השבוע, פרשת חוקת – לא קשה למצוא ענין שיש לו שייכות לנשי ובנות ישראל ומהוה הוראה עבורן:

אחד הסיפורים העיקריים בפרשה הוא בקשר למרים הנביאה: מסופר בפרשה – כפי שנתפרש בפירוש רש"י – שמאורע שאירע בסוף ארבעים השנים שהיו בנ"י במדבר, הוכיח, שהבאר שהיתה לבנ"י במדבר במשך ארבעים שנה היתה "בזכותה של מרים".

במשך ארבעים שנה הלכו בנ"י במקום פראי, "מדבר", שבדרך הטבע לא היתה אפשרות שיהי' בו מים, ובודאי לא גשמים. אלא ש"באר מים" היתה מהלכת עם בנ"י בכל מסעיהם במדבר, שסיפקה להם מים ככל הדרוש. ולא עוד אלא שמי הבאר היו בעלי סגולות מיוחדות, כמסופר במדרשי חז"ל2 שהמים היו מרפאים ופעלו לטובה אצל כל אלו שהיו שותים אותם או רוחצים בהם.

וכיון שלאחרי מיתת מרים "לא הי' מים לעדה"3 – מפרש רש"י: "מכאן שכל מ' שנה הי' להם הבאר בזכות מרים"4.

ב. בקדושה, אצל בנ"י, ובתורה בכלל – לא שייך לומר ענין של "זכות" באופן שהשייכות בין השכר לעבודה שבגללה בא השכר היא בדרך מקרה.

1) סה"ש תש"ב ע' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב חשון).

2) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרצ"ט ס"כ. וש"נ.

3) פרשתנו כ, ב.

4) בהבא לקמן – ראה גם תו"מ חל"א ס"ע 136 ואילך.