138

(הנחה בלתי מוגה)

מי

מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל1. הנה פסוק זה קאי בכללות הן על אותו הזמן (זמן הזה) והן על לעתיד לבוא, כמובן ממ"ש בסיום הענין, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל2, שיש בזה ב' פירושים3, הא', לשון הוה, והב', לשון עתיד (עוד עתיד להיות עת כו'), ומזה מובן גם בנוגע למ"ש בהתחלת הענין, מי מנה וגו', שקאי הן על אותו הזמן, והן (ובעיקר) על הזמן שעליו נאמר4 והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, שבפסוק זה נזכרו ב' הענינים דמספר ולא יספר, ע"ד ב' האופנים שיש לפרש במ"ש ומספר את רובע ישראל5, הא', שיש מספר לרובע ישראל, והב', כפירוש הכתוב, שבא בהמשך למ"ש בהתחלת הכתוב מי מנה גו', היינו, מי יוכל לספור רובע ישראל, שזהו ע"ד מ"ש והי' מספר גו' אשר לא ימד ולא יספר. והנה, בפסוק זה נזכרו ב' הדרגות דיעקב וישראל, שבהם נכללים כל בנ"י מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שהרי יעקב הוא מלשון עקב, שזוהי תחתית המדריגות שבנש"י כפי שהם בבחי' עקב שברגל, וישראל הוא אותיות לי ראש (כדאיתא בספרים6), שזוהי בחי' ראש ומוחין שבנש"י, ועד לדרגא שאין למעלה הימנה. אך צריך להבין5, מהו הענין שגבי יעקב נאמר הלשון עפר (עפר יעקב), וגבי ישראל נאמר הלשון רובע (רובע ישראל). וגם צריך להבין, מה שעיקר הענין דשלילת המספר (מי מנה) נאמר גבי יעקב, משא"כ בישראל, עם היותו למעלה ממדריגת יעקב, בדוגמת הראש לגבי העקב, מ"מ, נאמר בו תיבת ומספר, שנותן מקום גם להפירוש שיש מספר לרובע ישראל.

ב) ויובן

בהקדם כללות הענין דעפר יעקב ורובע ישראל, שקאי על הנשמה כפי שיורדת למטה. דהנה, הענין דיעקב וישראל ישנו גם כפי שהנשמות הם למעלה, קודם התלבשותן בגוף, שגם אז ישנו

1) פרשתנו (בלק) כג, יו"ד.

2) שם, כג.

3) פירש"י עה"פ.

4) הושע ב, א.

5) ראה רד"ה מי מנה העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'נג).

6) שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט. סהמ"צ להצ"צ טו, ב – בשם הזהר.