בס"ד. י"ב תמוז, ה'תשכ"ו

138

(הנחה בלתי מוגה)

מי

מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל1. הנה פסוק זה קאי בכללות הן על אותו הזמן (זמן הזה) והן על לעתיד לבוא, כמובן ממ"ש בסיום הענין, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל2, שיש בזה ב' פירושים3, הא', לשון הוה, והב', לשון עתיד (עוד עתיד להיות עת כו'), ומזה מובן גם בנוגע למ"ש בהתחלת הענין, מי מנה וגו', שקאי הן על אותו הזמן, והן (ובעיקר) על הזמן שעליו נאמר4 והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, שבפסוק זה נזכרו ב' הענינים דמספר ולא יספר, ע"ד ב' האופנים שיש לפרש במ"ש ומספר את רובע ישראל5, הא', שיש מספר לרובע ישראל, והב', כפירוש הכתוב, שבא בהמשך למ"ש בהתחלת הכתוב מי מנה גו', היינו, מי יוכל לספור רובע ישראל, שזהו ע"ד מ"ש והי' מספר גו' אשר לא ימד ולא יספר. והנה, בפסוק זה נזכרו ב' הדרגות דיעקב וישראל, שבהם נכללים כל בנ"י מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שהרי יעקב הוא מלשון עקב, שזוהי תחתית המדריגות שבנש"י כפי שהם בבחי' עקב שברגל, וישראל הוא אותיות לי ראש (כדאיתא בספרים6), שזוהי בחי' ראש ומוחין שבנש"י, ועד לדרגא שאין למעלה הימנה. אך צריך להבין5, מהו הענין שגבי יעקב נאמר הלשון עפר (עפר יעקב), וגבי ישראל נאמר הלשון רובע (רובע ישראל). וגם צריך להבין, מה שעיקר הענין דשלילת המספר (מי מנה) נאמר גבי יעקב, משא"כ בישראל, עם היותו למעלה ממדריגת יעקב, בדוגמת הראש לגבי העקב, מ"מ, נאמר בו תיבת ומספר, שנותן מקום גם להפירוש שיש מספר לרובע ישראל.

ב) ויובן

בהקדם כללות הענין דעפר יעקב ורובע ישראל, שקאי על הנשמה כפי שיורדת למטה. דהנה, הענין דיעקב וישראל ישנו גם כפי שהנשמות הם למעלה, קודם התלבשותן בגוף, שגם אז ישנו

139

הענין דראש (ישראל) ורגל (יעקב), אבל הענין דעפר יעקב, שבזה נכלל גם העפר דעוה"ז התחתון, הרי זה שייך רק כפי שהנשמה היא למטה בהתלבשות בגוף. וכמו"כ הענין דרובע ישראל, כפירוש רש"י (ממדרשי חז"ל7) רביעותיהן כו', שזהו"ע הולדת נשמות חדשות ע"י הענין דפרו ורבו8, הרי זה דוקא כאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, שאז נעשה גילוי כח הא"ס בענין ההולדה9. והרי כללות ענין ירידת הנשמה למטה אינו בשביל עצמה, כמובא בתניא10 מ"ש בע"ח11 שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל, וירידתה למטה היא בשביל עבודת הבירורים, שיש בזה כמה פרטים (כדלקמן), וכללות הענין הוא שצריך לברר דבר שיש בו תערובות כו', וע"י הבירור מזככים ומעלים אותו למקורו ושרשו, שזוהי תכלית ירידת הנשמה למטה.

ג) ובזה

יובן גם מ"ש (בתהלים מזמור פ"ז12) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, ואיתא על זה בגמרא13, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו, שאף שגדלה מעלת בתי כנסיות, ענין התפלה, ובתי מדרשות, ענין התורה, מ"מ, הענין דשערים המצויינים בהלכה הוא נעלה עוד יותר. ולכאורה צריך להבין, מהי מעלת שערים המצויינים בהלכה (לא רק לגבי בתי כנסיות, שהו"ע התפלה, אלא) גם לגבי בתי מדרשות, שהו"ע התורה. אך הענין יובן ע"פ המבואר באגה"ק14 גודל מעלת בירור הלכה פסוקה, לברר המותר והטהור מהאסור והטמא, והיינו, לא רק לימוד השקו"ט שבתורה ועד לדין והלכה באופן שאלו ואלו דברי אלקים חיים15, אלא דוקא שערים המצויינים בהלכה, דהיינו פס"ד שהלכה כמותו, שאז יודעים כיצד צריך להיות אופן הבירור, אם באופן של זיכוך והעלאה לשרשו ומקורו (בירור כפשוטו), כיון שהלכה כב"ה להקל ולהתיר, דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות ע"י האדם האוכלו כו', או באופן של דחי', כיון שהלכה כב"ש להחמיר ולאסור כו'. וזוהי מעלת שערים המצויינים בהלכה לגבי בתי מדרשות סתם, כיון שדוקא ע"י פסק ההלכה נשלם רצון הבורא בענין הבירורים, שזהו תכלית ירידת הנשמה למטה.

140

ד) והנה

בענין הבירורים יש כמה אופנים, ובכללות הם ב' האופנים שנקראים בלשון הקבלה בשם בירור דאור חוזר ובירור דאור ישר16, ובלשון החסידות, בירור מלמטה למעלה ובירור מלמעלה למטה. וכידוע המשל על זה ממצרף לכסף17, שיש ב' אופנים בצירוף הכסף המעורב בסיגים ופסולת18. אופן הא' הוא מלמטה למעלה, והיינו, שבהיתוך הראשון מוציאים את הסיגים הקשים ביותר והפסולת הכי גס, שאין בו חלקי כסף כלל, ואז נשאר הכסף נקי יותר מכמו שהי' קודם, אבל עדיין יש עוד סיגים ופסולת, ואח"כ מהתך אותו עוד פעם, ומוציא ממנו עוד סיגים שאינם גסים כמקודם, אבל הם עדיין פסולת, ואז נעשה הכסף נקי יותר. וכך הולך ומברר כמה פעמים בבירור אחר בירור, עד שנשאר כסף נקי לגמרי מכל סיג ופסולת. ואופן הב' הוא מלמעלה למטה, והיינו, שבהיתוך הראשון מוציא את הכסף הנקי ביותר ללא תערובות פסולת כלל, ואז נשאר כסף שמעורב בו סיגים ופסולת, אבל אין בו העילוי שהי' מקודם כשהי' מעורב בו גם הכסף היותר נקי. ואח"כ מוסיף ומברר ממה שנשאר ומוציא עוד כסף נקי, אף שאינו נקי כמו הכסף הקודם. וגם לאח"ז נשאר עדיין בפסולת חלקים של כסף, ואז מוסיף ומברר כו', עד שבהיתוך האחרון יוצא כל הכסף שהי' בפסולת, ועד שנשאר רק סיגים ופסולת בלבד.

והדוגמא

לזה בעבודת האדם, דהנה, יש אופן העבודה דאור חוזר, מלמטה למעלה, שתחילה מסירים את הפסולת הגס, שזוהי התחלת עבודת האדם בקומו משנתו באמירת מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, שנעשה רק הענין דהחזרת בי נשמתי, אבל הנשמה היא רק באפו19, והיינו, שזהו רק מה שיצא מהמעמד ומצב של שינה שהיא א' מששים במיתה20, שאז הוא התגברות החומריות ביותר21, ובקומו משנתו נסתלק ממנו הפסולת היותר גס. אבל עדיין מעורב בו פסולת, עד כדי כך, שאפילו אינו יכול להזכיר בדיבור שמות הקדושים.

141

ואח"כ מתחיל להתברר, ואומר ברכות השחר, שיש בהם י"ח ברכות כנגד י"ח ברכות שבתפלת שמונה עשרה22, ועד שיכול להגיע כבר לדרגא דהודו להוי', והיינו, שהן אמת שנמצא במעמד ומצב של הודאה בלבד, והיינו, שמה שמקיים רצון הקב"ה אין זה באופן שמבין זאת בהבנה והשגה, ולא באופן שיש לו הרגש בזה, כי אם באופן של הודאה בלבד, שמודה שהצדק הוא עם ה', אבל אעפ"כ, הרי הוא במעמד ומצב של הודאה להוי', ושייך לאמירת שמות הקדושים כו'. ואח"כ מתעלה עוד יותר, שלא להסתפק בהודאה דהודו להוי' בלבד, אלא גם להתעסק בבירור הפסולת, להסיר את הגסות והחומריות של הגוף ונפש הבהמית, שזהו ע"י פסוקי דזמרה, שענינם הוא לזמר עריצים23, והיינו, שע"י ההתבוננות בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות הרי הוא מסיר את הקוצים והחוחים המסתירים ומעלימים, ומפריד את הסיגים והפסולת ומוציא אותם מגבולו, ועי"ז נשאר נקי יותר. אמנם, כל זה אינו אלא חקיקה מבחוץ, ואח"כ ישנו הענין דברכות ק"ש וק"ש, שעל ידם נעשית החקיקה מבפנים24, והיינו ע"י ההתבוננות בשירת המלאכים, ובאופן שמזכירים לנה"ב שזהו שרשו ומקורו כו', שעי"ז פועלים ביטול פנימי בנה"ב, שלכן יוכל להיות ואהבת גו' בכל לבבך25, בשני יצריך26. ואח"כ מגיע האדם לתכלית הבירור, שלא נשאר פסולת וחומריות כלל, שזהו"ע דשמונה עשרה, כעבדא קמי מרי'27, שזהו תכלית הביטול, וכמו העבד שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון28.

אך

יש גם אופן העבודה דאור ישר, מלמעלה למטה, והיינו, אצל מי שנשמתו היא במדריגה עליונה יותר, וגם גופו הוא באופן שמתחילת בריאתו אינו בטבע חומרי וגס, אלא הוא מצונן בטבעו וכו', וא"כ, לא מבעי מצד אור הנשמה כפי שאינה קשורה בגוף, אלא אפילו כפי שהנשמה קשורה עם הגוף, הרי זה באופן שהנשמה מושלת ושולטת על הגוף, ואין הגוף מסתיר ומעלים עלי' כ"כ, ולכן אינו זקוק לכפיית הרצון והטבע כדי שלא להיות שייך לגסות וחומריות, להיותו מופשט מענינים של גסות וחומריות, שהם מופרכים אצלו לגמרי, וכל מציאותו אינה אלא

142

בעניני תומ"צ. ודוגמתו בכללות חיי האדם, שכאשר מתחילה עבודתו בהיותו בן י"ג שנה, הנה בתקופה זו עיקר התעסקותו היא בלימוד התורה, שהרי נמצא בין הזמן דבן עשר שנים למשנה לזמן דבן חמש עשרה לגמרא, ועד שיגיע לבן עשרים לרדוף29, בעניני העולם, מתעסק רק בעניני תורה, ובאופן של לימוד המביא לידי מעשה30, בעניני מצוות, והנהגה זו היא לא מצד כפי', אלא כן הוא טבע הסתדרותו בחיים, שכל זמן שלא הגיע לרדוף, אזי מתעסק רק בעניני תומ"צ, שדוגמתו במשל הוא הכסף הנקי שיוצא בתחילת הבירור. ואח"כ כשמגיע הזמן דבן עשרים לרדוף, אזי יוצא לעולם ומתחיל לעסוק בעניני הרשות, ועד שיש לו עסק גם עם ענינים שהם היפך דהיתר כשר זכאי וטהור, ואז צריכה להיות עבודתו בענין הבירורים, בב' אופנים, אם באופן של זיכוך ועלי' לקדושה, או באופן של דחי' (כנ"ל ס"ג). וכללות הבירור הנ"ל באופן דאור ישר הוא ע"ד המבואר בע"ח31 בענין הבירור מלמעלה בז' מלכין דתהו, שתחילה נתברר המובחר והטוב ונכלל בעולם האצילות המבורר והמתוקן, והשאר שהוא פסולת לגבי עולם האצילות נפל לעולם הבריאה. ואח"כ נעשה בירור נוסף, ונתעלו ניצוצות הטוב ונכללו בעולם הבריאה, והשאר נפל לעולם היצירה, ואח"כ ישנו גם מה שנתברר ונכלל בעולם היצירה, והשאר נפל לעולם העשי', ועד לתכלית הפסולת שנפל בקליפות שהם קשים ורעים32, שמקומם מצד הבריאה הוא בתחתית עולם העשי'33.

ה) והנה

בכל אופני עבודת הבירורים הנ"ל ישנו תערובות ענין של טוב עם ענין של פסולת, ובזה הוא הבירור בב' אופנים, בדרך אור חוזר, מלמטה למעלה, ונקרא (בלשון הנגלה34) בירור הפסולת מתוך האוכל, או בדרך אור ישר, מלמעלה למטה, ונקרא בירור האוכל מתוך הפסולת. אך ישנו אופן נעלה יותר בענין הבירורים, שהוא ע"ד בורר אוכל מתוך אוכל, כדלקמן.

ובזה

יובן גם ענין העלי' מדרגא לדרגא ביום ההולדת אפילו בצדיק גמור, דאף שגם בשנה שעברה העידה עליו התורה שהוא במדריגת צדיק גמור, הנה ביום ההולדת נעשה אצלו חידוש, שעלה

143

למדריגה נעלית יותר. ויתירה מזה, שאפילו לאחרי ההסתלקות, שאז אין הנשמה מוגבלת, ועאכו"כ שאינה במצב של העלם והסתר מצד הגוף, הנה בכל שנה ושנה ביום ההולדת נעשית עלי' לדרגא נעלית יותר, והעבודה היא בענינים נעלים יותר, וזהו גם מה שמתחילים לומר קאפיטל תהלים נעלה יותר. וכידוע סיפור בעל השמחה והגאולה בנוגע לאביו (ומזה מובן גם בנוגע אליו), ע"ד אמירת מאמר דא"ח ביום ההולדת על הקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, גם לאחרי ההסתלקות35. ולכאורה אינו מובן, הרי ידוע שלאחר י"ב חודש מהפטירה הנה כל אחד מישראל הוא בודאי באופן שכולו טוב, ועאכו"כ מי שגם בחיים חיותו בעלמא דין הי' במדריגת צדיק, וא"כ, איך שייך שלאחרי כל הענינים הקשורים עם פטירה והסתלקות, הנה מידי שנה בשנה ביום ההולדת תהי' אצלו עלי' למדריגה נעלית יותר. אך הענין הוא, שעלי' זו היא באופן של בירור אוכל מתוך אוכל, והיינו, שעם היותו ענין של אוכל, ללא סיגים ופסולת ח"ו, מ"מ, באוכל גופא יש כמה דרגות, עד למאכל שעולה על שולחן מלכים36, ולמעלה יותר בעילוי אחר עילוי. ועז"נ37 וקדושים בכל יום יהללוך סלה, והיינו, שנקראים בשם קדושים, ואעפ"כ יהללוך סלה, ללא הפסק, כמארז"ל38 כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק, והיינו, שענין אמירת שירות ותשבחות (יהללוך), שזה מורה על העלי' שלהם39, הוא באופן תמידי, כיון שישנם עליות עד אין קץ.

ו) ויובן

מכללות הענין דגן עדן (שהו"ע שכר הנשמה בזמן שלאחרי צאתה מן הגוף עד תחיית המתים), שיש בו כו"כ מדריגות, ועד שמצינו הלשון שיש בג"ע מדריגות אין קץ40, אבל בכללות נחלקים לב' סוגים, ג"ע התחתון וג"ע העליון. ואיתא בזהר41, שהעלי' מג"ע התחתון לג"ע העליון היא ע"י העמוד שביניהם הנקרא זה, וכמ"ש42 ובזה הנערה באה גו', כמבואר בארוכה בתו"א ד"ה זה43, שבו מתבטלת הנשמה לגמרי ממדריגתה הקודמת, ומתחילה התכללותה במדריגה היותר עליונה44. והענין בזה, דהנה, גם קודם העלי' היתה כבר בג"ע התחתון, שלא שייך בו ענין של פסולת, אלא כולו טוב, ועד שגם ענין עץ הדעת

144

טוב ורע שהי' בג"ע, הרי זה רק באופן שע"י ריבוי מדריגות יכול להשתלשל מזה ענין של רע מחוץ לג"ע, אבל לא שבג"ע עצמו יש ענין של רע ח"ו, שלכן, כאשר אדה"ר עבר על רצון הבורא ואכל מפרי העץ, לא הי' יכול להשאר בג"ע, כיון שג"ע אינו סובל ענין שהוא היפך רצון הבורא45. ומזה מובן גודל מעלת הנשמה גם כאשר נמצאת בג"ע התחתון, ובפרט שבג"ע התחתון גופא יש כמה דרגות, ועד לדרגא הכי עליונה שבג"ע התחתון. ואעפ"כ, הנה קודם שעולה לג"ע העליון צריך להיות ההילוך דרך העמוד, שעי"ז מתבטלת ממציאותה, ועד שנעשית במהות אחר שמתאים להדרגא שאלי' מתעלית בג"ע העליון, ולולי זאת אינה יכולה לעלות לג"ע העליון, אע"פ שגם לפנ"ז נמצאת בדרגא נעלית שלכן יכולה להיות בג"ע התחתון.

והענין

בזה, דהנה, גן עדן נקרא ע"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן46. וידוע47 מ"ש באידרא48 שיש ב' בחי' עדן, עדן תתאה ועדן עילאה, עדן עילאה הוא בחי' מו"ס, ועדן תתאה הוא בחי' חכמה דאצילות, והיינו בחי' חכמה דז"א49. ומהם נמשכים ב' הבחי' שבגן עדן, ג"ע התחתון וג"ע העליון, שענינם בספירות הוא מלכות ובינה47, ג"ע התחתון (מלכות) שנמשך מעדן תתאה (חכמה דז"א), וג"ע העליון (בינה) שנמשך מעדן עילאה (מו"ס). והנה, כללות הענין דג"ע הוא כמארז"ל50 שבו יושבים צדיקים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, וכיון שההנאה היא כאשר הענין בא בפנימיות, בהבנה והשגה, הרי מובן, שענין ההבנה וההשגה הוא לא רק בג"ע התחתון, אלא גם בג"ע העליון ישנו ענין של הבנה והשגה. ולכאורה אינו מובן, איך שייך ענין של הבנה והשגה בג"ע העליון שבו נמשך מעדן עילאה, בחי' מו"ס, והיינו, שעם היות שג"ע העליון עצמו הוא בחי' בינה, הרי ע"י עבודת האדם (כמ"ש51 ויניחהו גו' לעבדה ולשמרה) נמשך בהגן מבחי' עדן, ע"י הנהר (שיוצא מעדן להשקות את הגן52), בחי' יסוד אבא, ועי"ז מאיר בג"ע העליון בחי' פנימיות החכמה, וא"כ איך שייך בזה ענין של הבנה והשגה. אך הענין הוא, כמבואר בארוכה בלקו"ת ד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות53,

145

שיש ב' אופנים בענין ההבנה וההשגה, השגת החיוב והשגת השלילה, השגת החיוב היינו שתופס ומשיג את הדבר שכל עצמו, וכיון שהשגה ותפיסא היא ע"י ו' קצוות של השכל, לכן יכול לתפוס רק את מציאות הדבר, אבל לא את מהותו, שאינו יכול להיות נתפס בהבנת והשגת האדם. אך השגת השלילה אינה באופן של תפיסא והשגה בהדבר עצמו, כי אם באופן ששולל את כל הענינים שהם בסתירה ואינם שייכים אליו, והיינו, שההשגה היא ע"י שלילת הדבר המעלים ומסתיר ומנגד עליו, ועי"ז בא למהות הדבר. וזהו גם החילוק שבין ג"ע התחתון לג"ע העליון, שג"ע התחתון ענינו גילוי המציאות דאלקות, ובאים לזה ע"י השגת החיוב באופן של השגה ותפיסא, וג"ע העליון ענינו גילוי המהות דאלקות, ובאים לזה ע"י השגת השלילה, שלילת התפיסא כו'. ועפ"ז מובן, שכדי לבוא מג"ע התחתון לג"ע העליון, צ"ל ענין של שלילה, דהיינו, ביטול היש ועד לביטול המציאות לגמרי (אע"פ שגם היש הקודם הוא יש דקדושה (שהרי הוא בג"ע כו'), אלא שבקדושה גופא הרי זה באופן של הבנה והשגה ותפיסא כו'), שזהו"ע ההילוך בהעמוד שבין געה"ת לגעה"ע.

ז) וכן

הוא בענין ההבנה וההשגה בתורה, וגם בכללות ענין עבודת ה', שהו"ע עבודת האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא54. דהנה, יש אופן האהבה שעז"נ55 לאהבה את הוי' אלקיך גו' כי הוא חייך56, דכמו57 שהאדם אוהב חיי נפשו, הנה כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים, אזי יתעורר באהבה לאלקות. והנה, אף שאהבה זו היא עבודת אמת ועבודה תמה, ומי58 יתן והי' לבו תמיד באהבה זו, הרי עדיין אין זה תכלית השלימות, כיון שאהבה זו היא בבחי' מורגש, והיינו, שיש בזה הרגש עצמו, שהאהבה לאלקות היא לפי שאלקות הוא החיים שלו (חייך), והו"ע דקרבת אלקים לי טוב59, והיינו, שבענין זה הרי הוא מוצא את עצמו (דאָ געפינט ער זיך). וענין זה הוא ע"ד אהבה התלוי' בדבר60, וכמו האהבה שאוהב את חבירו בגלל שרואה ומכיר את מעלתו, או בגלל שמקבל ממנו השפעה, השפעה גשמית או השפעה רוחנית, הרי אהבה זו שאוהב את חבירו ענינה הוא שאוהב את עצמו, מה שטוב בעיניו, או מה שמקבל מזה כו'. ולמעלה מזה היא אהבה שאינה תלוי' בדבר60, וכמו

146

אהבת הבן אל האב, שאינה מצד הטוב והעילוי של האב, ולא מצד ההשפעה שמקבל מהאב, אלא היא אהבה עצמית61. ומה שמבואר בספרי מוסר62 בהסברת ענין אהבת הבן אל האב, שזהו ע"י ההתבוננות בגודל הטובה שמקבל מהאב, שמאכילו ומשקהו ומלמדו תורה, וכל שאר הענינים שבהם מחוייב האב לבן, שעי"ז מביאו לחיי העולם הזה ואח"כ מביאו לחיי העולם הבא63, הנה כל זה אינו אלא התחלה והכנה שעי"ז תהי' אח"כ בגילוי ובתוקף האהבה העצמית שאינה מצד הטעם ואינה תלוי' בדבר כלל. וכך גם בעבודת ה', שהתחלת העבודה היא באופן דלאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך, ובאופן דקרבת אלקים לי טוב, שאהבה זו היא באופן של הרגש עצמו, אבל אח"כ צריך לבוא לאהבה עצמית שאינה תלוי' בדבר כלל, בדוגמת האהבה העצמית של הבן אל האב, שאינו מרגיש אלא את האב.

אך

כדי לבוא לאהבה עצמית הנ"ל צריך תחילה לבטל לגמרי את מציאותו. ובעבודת התפלה (שהיא כללות עבודת האדם) הו"ע ההקדמה דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש64, שפירושו הכנעה ומרירות, אלא, שישנו ענין ההכנעה והמרירות שנתבאר בספרי מוסר ובכמה דרושי חסידות שבא מצד מעמדו ומצבו שהוא בריחוק הערך מכמו שהי' צריך להיות כו', וכמו המעמד ומצב שהנשמה היא רק באפו, מצד התגברות החומריות כו' (כנ"ל ס"ד), ועל זה מועיל ההכנעה והמרירות שקודם התפלה שתוכל להיות עבודת התפלה באופן הא' שבעבודת הבירורים, בדרך או"ח, מלמטלמ"ע, לברר הפסולת מתוך האוכל. אבל ישנו גם ענין הכובד ראש, ההכנעה והמרירות, באופן נעלה יותר, שמתמרמר על זה שעבודתו היא עדיין באופן שישנו ההרגש העצמי דקרבת אלקים לי טוב, והיינו, שנמצא עדיין בהציור של ג"ע התחתון, שהענין דיושבין ונהנין מזיו השכינה הוא באופן של השגה ותפיסא, ולכן גם הענין דנהנין הוא באופן של הנאה מורגשת, ועל זה מתמרמר כו', שנמצא במעמד ומצב שיש אצלו הנאה מורגשת, כיון שרצונו להגיע לתענוג עצמי ולאהבה עצמית כו'. וע"י מרירות זו שהיא ביטול מציאותו, הרי הוא מגיע לאהבה העצמית, בדוגמת ביטול המציאות שבענין העמוד שעל ידו עולים מג"ע התחתון לג"ע העליון, כנ"ל (ס"ו) בענין ובזה הנערה באה.

147

ח) והנה

כללות הענין דבירור אוכל מתוך אוכל (שבא לאחרי הבירור בענין שיש בו פסולת, אם באופן דבירור הפסולת מתוך האוכל או באופן דבירור האוכל מתוך הפסולת, כנ"ל בארוכה) הוא אופן הבירור דלעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד65 את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולא יהי' ענין של פסולת וסיגים, וכללות העבודה תהי' באופן של עליות באורות הקדושה גופא, כמבואר באגה"ק66.

וזהו

גם מש"נ על לעתיד לבוא ואכלתם אכול ושבוע גו'67, ומבואר בלקו"ת68 הפירוש בזה, שדבר שכבר נאכל (ונתברר), תחזרו ותאכלו אותו, או שתהי' אכילת דבר שמצד עצמו הוא האוכל (היינו שהוא עצמו המברר). דהנה, כללות ענין אכילת האדם הוא כדי לברר את החי, עי"ז שניזון ממנו ונעשה דם ובשר כבשרו, ועי"ז מתברר גם הצומח שנכלל בחי, והדומם שנכלל בצומח, כמבואר בספרי מוסר וחקירה ובארוכה בספרי קבלה וחסידות בענין ד' בחי' דצח"מ69, שתכלית הדומם להתעלות בצומח, ותכלית הצומח להתעלות בחי, ותכלית החי להתעלות במדבר, ועי"ז מתעלים כולם במדבר, שנעשים דם ובשר כבשרו. ונוסף לכך שכולם מתעלים למדריגת המדבר, הנה גם המדבר עצמו, שהוא האוכל והמברר, צריך להתברר ולהיות דבר מאכל (ואכלתם אכול גו') למציאות שלמעלה הימנו, והיינו, שמתעלה ומתקשר במקורו ושרשו, ובאופן שמתבטלת מציאותו, עד שאינה אלא מציאות המקור שנתאחד עמו.

אמנם

כיון שכל הענינים דלעת"ל באים ע"י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות70, הנה גם עכשיו ישנה העבודה דבירור אוכל מתוך אוכל בזמנים מיוחדים וימי סגולה. ובכללות הרי זה ענין עליית הנשמה לג"ע העליון, כפי שמאיר בו גם בחי' חכמה (ע"י עבודת האדם, שהרי געה"ע מצד עצמו הוא בחי' בינה), כמשנת"ל (ס"ו). ובעבודת הנשמה הרי זה העלי' למדריגה הרביעית דטהורה היא. דהנה ידועה הקושיא71 בענין נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה כו'72, דלכאורה, איך שייך טהורה היא קודם שבראתה. אך הענין הוא, שיש מדריגת הנשמה כפי שהיא בבחי' בראתה, שהו"ע יש מאין, אך קודם

148

שהנשמה היא בבחי' בראתה (יש), הרי היא במעמד ומצב של אין, העדר המציאות, ואז נקראת טהורה. וזוהי עבודת הנשמה בעלייתה מלמטה למעלה, לחזור ולהתעלות מבחי' בראתה יצרתה ונפחתה לבחי' טהורה היא.

ט) ועפ"ז

יובן גם מ"ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, שב' הענינים דעפר יעקב ורובע ישראל הם ב' אופני הבירור, בירור מבחי' הפסולת ממש (הן בירור הפסולת מתוך האוכל והן בירור האוכל מתוך הפסולת), ובירור שאינו שייך לענין הפסולת, כי אם בירור אוכל מתוך האוכל.

והענין

בזה, דהנה, עפר מורה על ענין החומריות, והיינו, שישנו הן פסולת והן טוב, ולכך צריך להיות ענין של בירור, אם באופן של אור חוזר, בירור הפסולת מתוך האוכל, או באופן של אור ישר, בירור האוכל מן הפסולת. ולכן נאמר עפר יעקב, כי, ההתעסקות עם ענין העפר, לברר את החומריות והפסולת כו', שייכת למדריגות התחתונות שבנשמה שנקראים בשם יעקב. וגם בדרגת עפר יעקב נאמר מי מנה, שזהו למעלה ממספר, דכיון שהעבודה לברר את ענין העפר היא ע"י התורה ומצוותי' שהם למעלה מהגבלה, כמ"ש73 רחבה מצוותך מאד, הרי זה פועל גם למטה בעפר יעקב שיהי' באופן דמי מנה, למעלה ממספר.

ובזה

יובן גם מ"ש במדרש74 על הפסוק75 אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה השק מלא אגוזים בידך, אתה נותן לתוכו כמה שומשמים כמה חרדלים והן מחזיקין, כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל, הה"ד מי מנה עפר יעקב. והענין בזה, דלכאורה אינו מובן, הרי הגרים שניתוספו בישראל אינם במספר מרובה כ"כ, שיפול על זה הלשון מי מנה עפר יעקב. ומבואר בזה76, שגרים קאי על ניצוצות הקדושה שנפלו ונשקעו בלעו"ז, ועל זה היא עבודת הבירורים, לברר ולזכך ולהעלות את הניצוצות, עד שיהיו נכללים בשק של אגוזים, ועז"נ מי מנה עפר יעקב, שהו"ע ריבוי הניצוצות (גרים) שניתוספו בישראל, לפי שענין הבירורים הוא תכלית ירידת הנשמה למטה, ירידה צורך עלי'.

וזהו

גם משנת"ל (ס"ג) בענין דאוהב ה' שערי ציון, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו, שבודאי צריך להיות גם הענין דבתי כנסיות ובתי מדרשות, שזהו"ע

149

תפלתי סמוכה למטתי77, שעי"ז יהי' לימוד התורה כדבעי, היינו, שידע ויזכור אודות נותן התורה, ויכוין את ההלכה לאמיתתה, שבשביל זה צריך להיות במעמד ומצב דהוי' עמו78, שהלכה כמותו בכל מקום79, אבל, תכלית הכוונה הוא הענין דשערים המצויינים בהלכה, פס"ד הלכה למעשה, כיון שעי"ז דוקא נעשה ענין הבירורים, שזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה. וזהו גם הדיוק אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, ציון דייקא, כפי שמבאר הצ"צ ברשימות לתהלים80 שציון בגימטריא יוסף, וענין יוסף הוא כמ"ש81 יוסף ה' לי בן אחר (שגם מאחר נעשה בן82, ע"ד ענין הגרים שניתוספו בישראל), שעי"ז מתברר מעולם התוהו. ועז"נ אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, כי, אלה תולדות יעקב (הוא) יוסף (דוקא)83, כדאיתא בזהר84 ומבואר בארוכה בביאורי הזהר85, שחביבותא דיעקב ותכלית השלימות שלו היא בדרגת יוסף דוקא, והיינו, דאף שגם יעקב עצמו הי' בבחי' מרכבה86, מ"מ, עיקר החידוש הוא בדרגת יוסף, שהוא המשביר לכל עם הארץ87, היינו, שעל ידו נמשך ונפעל הבירור למטה בעולמות בי"ע, ועד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו, שזהו כללות הבירור דעפר יעקב, כנ"ל.

אמנם

הבירור דעפר יעקב, שהוא בירור הניצוצות מבחי' הפסולת, הן מלמטה למעלה (בירור הפסולת מתוך האוכל) והן מלמעלה למטה (בירור האוכל מתוך הפסולת), הוא בהתחלת העבודה. ועל זה אמרו88 מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, שעי"ז באים אח"כ להבירור היותר נעלה, שאינו שייך לבירור הניצוצות מבחי' הפסולת, כי אם בירור אוכל מתוך אוכל. וזהו שלאחרי מי מנה עפר יעקב נאמר ומספר את רובע ישראל, שאין זה בירור הניצוצות, כי אם בירור אוכל מתוך אוכל, ולכן נאמר כאן לשון מספר דוקא, שהוא מלשון ספירות ובהירות89, שמורה על גילוי האור, ומה שמתגלה הוא בחי' רובע ישראל, כמבואר בלקו"ת90 שרובע

150

היינו מדריגה הרביעית, ורובע ישראל היינו המדריגה הרביעית שבישראל, בחי' טהורה היא, שלמעלה מבראתה יצרתה ונפחתה. וזהו ומספר את רובע ישראל, שבחי' הרביעית שבישראל, טהורה היא, היא בגילוי באופן של ספירות ובהירות (מספר). וענין זה נעשה ע"י הביטול במציאות לגמרי, ע"ד הביטול שבעלי' מגעה"ת לגעה"ע, ועוד למעלה מזה, ולכן מאיר האור ללא העלם והסתר ואפילו ללא מדידה והגבלה של הכלי, והיינו, שכל ענין הכלי אינו אלא להמשיך ולגלות את האור, שזהו ענין המספר, מלשון ספירות ובהירות.

י) והנה

ב' אופני בירור הנ"ל קשורים עם ב' האופנים בכללות הנהגת העולם. אופן הא', שהעולם הוא במעמד ומצב שיש בו הן פסולת והן אוכל וצריך לעסוק בבירור הפסולת מתוך האוכל או בירור האוכל מתוך הפסולת, שייך להנהגת העולם באופן של הנהגה טבעית, ללא שידוד מערכות הטבע, ואופן הב', בירור אוכל מתוך אוכל, קשור עם הנהגה נסית באופן של שידוד מערכות הטבע וביטול הטבע לגמרי. וזהו גם ענין ההנהגה נסית שנעשית ע"י עבדיו הצדיקים (כדאיתא בשער היחוד והאמונה91), וכמ"ש92 צדיק מושל ביראת אלקים, כמבואר בסידור93 שישנו הענין דשם אלקים שעל ידו נעשה בריאת כל סדר ההשתלשלות, כמ"ש94 בראשית ברא אלקים, ע"י ק"כ צירופים שבו, וישנו הענין דיראת אלקים, שהו"ע ביטול היש, שזהו תכלית הבריאה, כמ"ש95 האלקים עשה שיראו מלפניו, וענין זה נעשה ע"י הצדיק [צדיק עליון וצדיק תחתון, שהם ב' האופנים דשערי ציון, כמבואר ברשימות הצ"צ על הפסוק96] שמושל ביראת אלקים. וענין זה (שרואים הנהגה נסית והשגחה פרטית למטה מעשרה טפחים באופן של שידוד מערכות הטבע לגמרי) נעשה נתינת כח על ב' אופני העבודה דעפר יעקב ורובע ישראל, ועד שבאים למ"ש בהמשך פרשת השבוע97: וישראל עושה חיל, כמבואר בזהר98 שקאי על הגאולה העתידה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

______  ______

1) פרשתנו (בלק) כג, יו"ד.

2) שם, כג.

3) פירש"י עה"פ.

4) הושע ב, א.

5) ראה רד"ה מי מנה העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'נג).

6) שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט. סהמ"צ להצ"צ טו, ב – בשם הזהר.

7) נדה, לא, א.

8) בראשית א, כח.

9) לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך. ובכ"מ.

10) פל"ז (מח, ב).

11) שער כו (שער הצלם) ספ"א.

12) פסוק ב. – הקאַפּיטל המתאים למספר שנותיו של בעל השמחה והגאולה החל מי"ב תמוז השתא (ראה סה"מ י"א ניסן ח"א ע' 1 ואילך). וראה גם לקמן פ"ה.

13) ברכות ח, א.

14) סכ"ו (קמד, ב).

15) עירובין יג, ב.

16) בהבא לקמן – ראה ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה (המשך תער"ב שם ע' א'מה ואילך). וראה ד"ה לא הביט די"ב תמוז תשכ"א (סה"מ תשכ"א ע' ריט ואילך) ד"ה מי מנה די"ב תמוז תשכ"ה פ"ו ואילך (סה"מ תשכ"ה ע' שכו ואילך).

17) לשון הכתוב – משלי יז, ג. כז, כא.

18) ראה גם המשך תרס"ו ע' שצה ואילך. סה"מ תרצ"א ס"ע שלב ואילך. וש"נ.

19) ישעי' ב, כב. ברכות יד, א. וראה לקו"ת פינחס עט, ד. אוה"ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א ואילך. וראה גם המשך תער"ב שם ע' תתד.

20) ברכות נז, ב.

21) ראה גם המשך תער"ב שם ס"ע תשלז.

22) אוה"ת בלק ע' א'ב. שער הכולל פ"א סי"א.

23) ע"פ ישעי' כה, ה. ראה לקו"ת בחוקותי מז, ד.

24) ראה לקו"ת שם. המשך תער"ב שם ע' תתו ואילך.

25) ואתחנן ו, ה.

26) משנה ברכות נד, א. ספרי ופרש"י עה"פ.

27) ראה שבת י, א.

28) ראה תו"ח ויקהל שצז, ד. המשך תרס"ו ע' שכו. סה"מ תרצ"ז ע' 309.

29) אבות פ"ה מכ"ב.

30) קידושין מ, ב.

31) ראה עץ חיים שער ט (שער שבירת הכלים) פ"ג. טעמי המצות פ' תזריע.

32) ראה תניא ספ"ו.

33) ראה טעהמ"צ להאריז"ל פ' בשלח מצות תחום שבת. ל"ת להאריז"ל פ' בראשית (ד"ה ונבאר מעלת אדה"ר קודם שחטא). ועוד.

34) ראה שבת עד, א.

35) ראה סה"מ פר"ת ע' שנו ואילך.

36) יבמות מו, א.

37) בתפלת העמידה.

38) עירובין נד, א.

39) ראה לקו"ת בהר מא, ב ואילך.

40) ראה תניא אגה"ק סוסי"ז. תו"א תצוה פא, ג. לקו"ת שם. במדבר יח, א.

41) ח"ב ריא, א.

42) אסתר ב, יג.

43) מג"א ק, סע"ב ואילך. וראה שם צו, א.

44) ראה גם המשך תרס"ו ע' יב ואילך.

45) ראה גם סה"מ תרס"ב ס"ע רצט.

46) בראשית ב, ח.

47) ראה ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ס"ע תרמד ואילך.

48) אד"ז רצ, א.

49) אד"ר קכח, ב.

50) ברכות יז, א.

51) בראשית ב, טו. תיב"ע עה"פ. זהר ח"א כז, א. ח"ב קסה, ב.

52) בראשית שם, י.

53) ג, ד. ו, ג.

54) ראה זח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג. קונטרס העבודה פ"א. פ"ג ואילך.

55) נצבים ל, כ.

56) ראה סה"מ תרל"ג ח"ב ע' ת.

57) ראה גם תניא פמ"ד.

58) ע"פ לשון הכתוב – ואתחנן ה, כו.

59) תהלים עג, כח.

60) לשון חז"ל – אבות פ"ה מט"ז.

61) ראה המשך תער"ב ח"א ס"ע נה.

62) ראה ספר אלה המצות לר"מ חגיז (ווארשא, תרמ"ז) מצוה לג מ"ע יד.

63) ע"פ לשון חז"ל – ב"מ לג, א.

64) ברכות רפ"ה.

65) זכרי' יג, ב.

66) סכ"ו (קמה, א).

67) יואל ב, כו.

68) צו ז, ג ואילך.

69) ראה עיקרים מאמר ג פ"א. קונטרס ומעין מאמר א פ"ג. קונטרס העבודה פ"ו (ע' 43). ספר השיחות תורת שלום ע' 243.

70) ראה תניא רפל"ז.

71) ראה תו"א משפטים עז, א. לקו"ת בחוקותי מו, ד. שה"ש טז, ד. ובכ"מ.

72) ברכת "אלקי נשמה" בברכת השחר.

73) תהלים קיט, צו.

74) שהש"ר פ"ו, כו.

75) שה"ש ו, יא.

76) ראה תו"א לך לך יא, ב. אוה"ת פרשתנו ע' תתקכז.

77) ברכות ה, ב. וראה לקו"ת ברכה צו, ב.

78) שמואל-א טז, יח.

79) סנהדרין צג, ב. וראה אוה"ת יתרו ע' תתצ ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' דש ואילך. ע' שיד ואילך. המשך תרס"ו ע' תכט ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 233 ואילך.

80) יהל אור עה"פ ס"ד (ע' שח).

81) ויצא ל, כד.

82) אוה"ת ויצא רכ, א. סה"מ תרס"א ע' קסד. תרח"ץ ע' ל.

83) וישב לז, ב.

84) ח"א רטז, ב.

85) ביאורי הזהר פ' ויחי – לאדמו"ר האמצעי כט, ד ואילך. ולאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' קסח ואילך.

86) ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו.

87) מקץ מב, ו.

88) ע"ז ג, א.

89) ראה תו"ח משפטים שב, ב. וראה ד"ה כי תשא דש"פ משפטים שנה זו (לעיל ע' קכו ואילך).

90) פרשתנו ע, ב. תצא לו, א.

91) רפ"ה.

92) שמואל-ב כג, ג (ושם: יראת).

93) עם דא"ח – שער החנוכה רעא, ג. וראה גם שער היחוד לאדמו"ר האמצעי ספ"נ (קמד, ב).

94) בראשית א, א.

95) קהלת ג, יד.

96) ראה יהל אור ע' שז.

97) כד, יח.

98) סוף פרשתנו (ריב, ב).