151

בלתי מוגה

א-ב. דובר אודות המאמר1 ד"ה "הוי' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי"2, שאמר בעל השמחה והגאולה מיד לאחרי בשורת הגאולה3, עוד לפני המאמר ד"ה "ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב"4 – כיון שלכל לראש הוצרך לפעול ולבאר:

(א) בנוגע לכל אלו שהשתדלו מתוך מס"נ לעזור לו ("עוזרי") בתקופת המאסר והגאולה5, שלא יגרם להם שום היזק (שזהו ענין של נס – נוסף על עצם הגאולה שהיתה נס גדול6 – ועוד יותר מנס הגאולה7), כי, אף שבהשקפה ראשונה הרי הם "עוזרי", הנה האמת היא כהפס"ד בפנימיות התורה8 ש"אין עוד מלבדו9 ורק הוא לבדו .. עוזר לו"1, כך,

1) סה"מ קונטרסים ח"א קעט, א ואילך. ולאח"ז בסה"מ תרפ"ז ע' רא ואילך.

2) תהלים קיח, ז.

3) שהרי "פותחין בדבר מלכות" – בדבר תורה, ואצל רבי של חב"ד – הרי זה ע"י מאמר חסידות (ראה סה"ש תש"ח ע' 224. וש"נ).

4) והרי כל ענין הוא בהשגחה פרטית – כמדובר כמ"פ אודות תורת הבעש"ט (ראה כתר שם טוב בהוספות סקע"ט ואילך. וש"נ) בנוגע לכל עניני העולם, שאינם במקרה, אלא בהשגחה פרטית, ועאכו"כ הענינים הקשורים עם בנ"י, ובפרט נשמה כללית, שכוללת רבים מישראל עד לכל בנ"י, ועאכו"כ בענין הקשור עם תורה, ובפרט תורה ברבים, שבאה אח"כ גם בדפוס, שזהו לדורות (כפתגם הצ"צ (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שפב)) – הרי בודאי שהי' זה באופן מכוון כו'.

5) ועכשיו יכולים כבר לדבר על זה – כיון שכל אלו שעזרו כו', אינם נמצאים במדינה ההיא.

6) שהרי ע"פ דרך הטבע לא הי' נתינת- מקום לענין הגאולה, ובפרט לאחרי הפס"ד במשפט שלהם על היפך החיים, ולאחרי כן היתה השתדלות גדולה שרק פעלה להחליף העונש לגירוש, ובזה גופא היו שינויים – עשר שנים, ואח"כ שלש שנים (ראה תו"מ חל"ד ע' 142. וש"נ), ובסופו של דבר הי' זה רק במשך הזמן מג'-ד' תמוז עד לי"ב-י"ג תמוז. וגם לאחרי שחופשה ניתנה לו – הנה לפי המנהגים במדינה ההיא, כשנותנים חופש לאחרי מאסר כזה, ישנם כמה הגבלות כו', ואילו כאן הי' השחרור ללא הגבלה (אף שבאופן בלתי רשמי הזהירו שיסע למקום פלוני ולא למקום פלוני, ואעפ"כ, לא צייתו לכך).

7) ואין זה פלא שבימים ההם לא היתה שימת-לב על זה אצל בנ"י בכלל ואצל חסידים בפרט – מפני גודל השמחה על ענין הגאולה של בעל-הגאולה.

8) כפי שנמשכת ובאה בנגלה דתורה, עד לפירוש הפשוט – שהרי אמירת המאמרים היתה באידיש ("מאַמע לשון"); ועי"ז נמשך גם בעולם, כמאמר (זח"ב קסא, ריש ע"ב) "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – כמודגש גם באמירת המאמר ופירסומו ברבים, שבודאי הגיע גם לאלו שבדקו "בשבע עינים" כיצד תהי' הנהגתו בימי החופש – שגם הם ידעו את האמת, "אמת הוי'", שיציאתו מן המאסר היתה ע"י "אמתת המצאו", שממנו נמצאו כל הנמצאים (רמב"ם הל' יסוה"ת בתחלתן).

9) והרי הפירוש בזה – לא כמו אלו שמפרשים בטעות שאין ענין של אלקות מלבדו ית', אלא כהפירוש האמיתי והפנימי – שאין מציאות כלל מלבדו ית' (ראה תניא שעהיוה"א פ"א. פ"ו).