152

שגם מצד הטבע אין נתינת מקום שיהי' היזק באיזה אופן שהוא10 (וביחד עם זה, גדול ביותר שכרם, כיון שבפשטות היו "עוזרי", ולכן מוסיף במאמר אודות "התלמידים שנקראים בנים"11).

(ב) בנוגע ליחס לאלו שגרמו לו יסורים ("שונאי"), שלא יהי' אצלו רגש של נקמה, אלא באופן ש"יתמו חטאים ולא חוטאים"12, דכיון שנרגש אצלו ש"אין עוד מלבדו", אזי נרגש גם בפעולת השונא שהיא באופן ש"ה' אמר לו גו'"13, והכוונה בזה היא כדי ש"אני אראה", להגיע לבחי' ראי', שזהו ע"י המנגד דוקא ("בשונאי")14

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס15 בלקו"ש חכ"ח ע' 149 ואילך.

ג. ויש לבאר ההוראה מזה – כמדובר כמ"פ שכל ענין בתורה הוא הוראה בחיי האדם, לכל מי שמגיע אליו הדבר-תורה, גם אם הוא רחוק מענין התומ"צ, ועאכו"כ אם הוא קרוב לתומ"צ.

ובהדגשה יתירה בנוגע לפסוק "ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי" שאמרו דוד בספר תהלים – כי, כל התפלות בפרקי התהלים שענינם תפלה, וכל דברי השבח והילול בפרקי התהלים שענינם תהילות ותשבחות, אמרם דוד עבור כל אחד מישראל עד סוף כל הדורות16.

וזהו הטעם שפרקי התהלים נתקבלו אצל כל בנ"י, אפילו אצל אלו שהם רחוקים מכל שאר הענינים – כיון שדוד אמרם לא רק עבור אלו

10) והמורם מהאמור: כאשר מתקשרים עם מי שמוסר נפשו על הפצת התורה והיהדות – שמציאותו נעשית מציאות התורה, וכיון שתורה היא בעה"ב על העולם, מקבל העולם את פס"ד התורה – הנה "כל המחובר לטהור, טהור" (ב"ק צב, ב. וש"נ), ועאכו"כ המחובר לקודש, ועי"ז הנה לא זו בלבד שלא יהי' אצלם ענין של היזק ח"ו, בנפשם, בגופם או אפילו בממונם, אלא אדרבה, שנמשכת להם תוספת ברכה והצלחה בכל עניניהם, בנפש ובגוף ואפילו בממון, באופן טבעי, וגם – אם יש צורך בכך, ויכול להיתוסף עי"ז – באופן נסי, כפי שנמשך בטבע, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" (ברכה הג' דברהמ"ז).

11) ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ז.

12) תהלים קד, לה. ברכות יו"ד, רע"א.

13) שמואל-ב טז, יו"ד. אגה"ק שבהערה 21.

14) ומביא במאמר עוד פירוש ב"אני אראה בשונאי", ש"ע"י עבודתו הוא מוציא את הניצוץ, והרע מתבטל מאליו" (ראה גם לקו"ש שבפנים הערה 37), והיינו, שהפירוש ד"אני אראה בשונאי" הוא – שאראה בהשונא מהו אמיתית ענינו: אם כוונתו היתה בשביל הענין הטוב, או מצד רשעות בלבד, שאז "מתבטל מאליו" (לאחרי שמוציאים ממנו את ניצוץ הקדושה), כיון שכל ענינו הוא רע, ו"רע" אינו מציאות לעצמו.

15) בשילוב שיחת ש"פ בלק שנה זו.

16) ראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחלתה).