153

שהיו בריחוק ממנו בזמן ומקום, אלא גם בריחוק הכי גדול (עד לקצה הכי אחרון והכי רחוק) באיכות, היינו, בעניני תומ"צ, שלכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בשאר עניני תומ"צ, הנה מזמן לזמן נזרק מפיו ("כאַפּט זיך אַרויס פון אים") פסוק תהלים: כשטוב לבו – פסוק תהלים שתוכנו תהילה ושבח, ובמצב של היפך הטוב ח"ו – פסוק תהלים שתוכנו תפלה ותחנונים.

ד. ובכן, בענין הנ"ל ישנם שתי הוראות כלליות:

בצד הטוב – שלכל לראש צריך להודות לה', שכן, גם כאשר ישנם "עוזרי" לשון רבים, צריך לידע שהכל תלוי בכך ש"ה' לי". וכפי שפוסק הרמב"ם בריש הל' תפלה: "מצות עשה .. שיהא אדם .. שואל צרכיו .. (ו)נותן שבח והודי' לה' על הטובה שהשפיע לו".

וביחד עם זה, צריך לזכור שישנם "עוזרי" לשון רבים (כפי שמוסיף במאמר אודות "התלמידים שנקראים בנים"),

וכפי שמבאר הצמח-צדק בדרך מצוותיך17, שכוכבים ומזלות שאין להם בחירה, הרי הם כגרזן ביד החוצב בו, ולכן אסור להודות להם, כיון שעי"ז מחשיבים אותם למציאות בפני עצמם כאילו יש להם ברירה כו',

[וכמ"ש הרמב"ם18 בנוגע להתחלת הענין של ע"ז בדורות הקדמונים, ש"אמרו הואיל והאלקים ברא כוכבים .. וגלגלים .. ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד", "לפי שראו שכל בחי' שפע למטה נמשך ע"י צבא השמים"19, ולכן רצו להשתחוות ולהתפלל לכוכבים ומזלות, כדי שיהיו שלוחים או משפיעים טובים, בחשבם שיש ביכלתם להשפיע על דעת עצמם. ובדוגמת המלך שמחלק את עניניו ע"י שריו, שבמקרים רבים יש מקום לבקש מהשר, שייטיב למי שזקוק לברכה והשפעה שעוברת דרכו, אע"פ שאינו אלא שר במדינה או בעיר. ובאופן כזה התייחסו לכוכבים ומזלות, ועד"ז בנוגע לכל הדרכים הגשמיים שעל ידם נמשכים – ליהודי ולכללות העולם – פרנסה, ישועות והצלחות. אך על זה אומרים שזהו ענין של עבודה זרה, היפך האמת],

אבל כאשר מדובר אודות יהודי שהוא בעל בחירה – הנה על זה אמרו20 "חמרא למרי' טיבותא לשקייא", היינו, שצריך להודות גם למי שמביא את היין, שכן, אע"פ שהיין עצמו שייך "למרי'" (למישהו אחר),

17) מצות מילה פ"ג (ו, א ואילך).

18) ריש הל' ע"ז.

19) דרמ"צ שם.

20) ב"ק שם.