199

(הנחה בלתי מוגה)

יהי

הוי' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו וגו'1, וידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמר בג' תמוז תרפ"ז [שאז לא היתה עדיין הגאולה בשלימות, דאף שיצא ממאסרו, הרי עדיין לא יצא לחירות, שהרי הוצרך לנסוע לעיר מקלטו, ולכן לא אמר עדיין המאמר ברוך הגומל לחייבים טובות. אבל לאחרי שבפועל שהה בעיר מקלטו רק משך זמן קצר, ויצא לחירות לגמרי, אזי נתברר שזו היתה התחלת הגאולה, ולכן הרי זה יום שמחה], וז"ל (ברשימה מאחד השומעים2): "מיר בעטן באַ השי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, השי"ת זאָל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז, כאשר הי' עם אבותינו", ומסיים: "און עס וועט מקויים ווערן אַז יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ולכל בני ישראל יהי' אור3 ברוחניות ובגשמיות".

ב) והנה

יש עוד פירוש בפסוק יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו גו'4, שאבותינו הם חכמה ובינה שבנפש (כמבואר בתניא5, שחכמה ובינה הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו כו'), שזהו מה שכל אחד מישראל מצד עצם נפשו הוא מקושר בעצמות אור א"ס ב"ה, ועל זה היא הבקשה יהי' ה' אלקינו עמנו, בעבודתינו בעבודת הבירורים, כאשר הי' עם אבותינו, בבחי' חו"ב כמו שהם, והיינו, שיומשך מבחי' המוחין לבחי' המדות, שגם המדות יהיו כמו המוחין.

ג) ויש

לקשר כל זה עם מאמר קצר של רבינו הזקן (שנמצא בביכל שהגיע לאחרונה) על הפסוק יהי הוי' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו6, ושם מביא גם הפסוק שלאח"ז7,

1) מלכים-א ח, נז.

2) נדפסה בסה"ש תרפ"ז ע' 169 ואילך. וש"נ.

3) ע"פ בא י, כג.

4) ראה ד"ה זה ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 57). וראה גם ד"ה זה (הב') תשכ"ד (סה"מ תשכ"ד ע' רסא ואילך).

5) פ"ג.

6) נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז הקצרים ע' קלב ואילך. וראה גם ד"ה יהי ה"א עמנו תרנ"ח. תרפ"ה (סה"מ תרנ"ח ע' א ואילך. תרפ"ה ע' שח ואילך). ד"ה הנ"ל דיום שמח"ת תשמ"ה; ט"ו תמוז תשמ"ו.

7) שם, נח.