226

בלתי מוגה

א. ביום הש"ק פ' פינחס שלאחרי המאסר והגאולה (בשנת תרפ"ז), בירך בעל המאסר והגאולה "ברכת הגומל" בעת שעלה לתורה1 – בהתאם לפס"ד רבינו הזקן2 בנוגע לחולה שנתרפא, שמברך הגומל כשחוזר לבוריו לגמרי, ומזה מובן גם בנוגע להיוצא מבית האסורים, שכל זמן שלא חזר לביתו, לא נקרא ש"יצא מהסכנה לגמרי".

ולהעיר, שכבר הי' תוכן הענין דברכת הגומל ע"י אמירת המאמר ד"ה ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב בי"ג תמוז3, אלא שזהו הענין דברכת הגומל כפי שהוא בתורה, ונוסף לזה צריך להיות הענין דברכת הגומל כפי שהוא באופן של (ברכה ו)תפלה1.

והענין בזה – שמצד התורה הרי זה עדיין ברוחניות הענינים בלבד; אבל תכלית הכוונה היא שיומשך למטה בפועל ממש בגשמיות,

– שהרי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים4, כמדובר כמ"פ אודות גודל מעלת הענין דדירה לו ית', שהיא בדוגמת הדירה כפשוטה שבה דר עצם האדם5, והיא מקיפה על האדם הדר בה, ועל ידה ניתוסף בו שלימות, כמארז"ל6 "כל מי שאין לו בית אינו אדם", ועילוי זה הוא בתחתונים דוקא. ולכן "למצרים ירדתם"7, כדי לעשות שם "ארץ טובה ורחבה"8. וכן הוא בנוגע לענין דהתגלות אלקות ע"י צדיקים (שזהו"ע ש"שיתף בו מדת רחמים")9, שהתכלית היא שיומשך למטה בגשמיות –

וענין זה נעשה דוקא ע"י ענין התפלה, ובאופן של ברכה (כידוע בענין "ברוך גו' מן העולם ועד העולם"10, שהו"ע ההמשכה מעלמא

1) ראה גם לעיל ע' 203. וש"נ.

2) לוח ברה"נ פי"ב הי"א. סדר ברה"נ פי"ג ה"ה.

3) סה"מ תרפ"ז ס"ע רח ואילך.

4) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

5) ראה תו"מ סה"מ שבט ריש ע' רסח. ע' שח. וש"נ.

6) ראה יבמות סג, רע"א ובתוד"ה שאין שם. וראה גם תו"מ חמ"ג ריש ע' 398. וש"נ.

7) שבת פח, סע"ב.

8) שמות ג, ח.

9) ראה תניא שעהיחוה"א רפ"ה.

10) תהלים קו, מח.