237

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר

משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה הוי' איש כי ידור נדר וגו'1. וצריך להבין2 מהו כללות ענין הנדרים, והרי איתא בירושלמי3 לא דייך במה שאסרה תורה כו' (בתמי'), ולמה לאדם לאסור על עצמו דבר המותר. גם צריך להבין למה נאמרה פרשה זו לראשי המטות דוקא, דלא ככל שאר הפרשיות שנאמרו לכל ישראל. ורש"י פירש, חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בנ"י, ומוסיף, ומניין שאף שאר הדברות כן, ת"ל וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל4. אך עדיין צריך להבין מדוע משמיע הכתוב ענין זה (שחלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה) בפרשת נדרים דוקא. ובפירוש רש"י, ומה ראה לאמרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה וכו'. וצריך להבין מהו הענין בזה. גם צריך להבין מ"ש הבחיי5 שנסמכה פרשת נדרים לפרשת מועדות, לפי שבסיום פרשת מועדות נאמר6 אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וגו'. ולכאורה אינו מובן, שהרי כללות ענין המועדים אינו נעשה ע"י נדר, ואדרבה, בסיום ענין המועדים נאמר לבד מנדריכם גו', וא"כ, מהו הקשר והשייכות שבין נדרים למועדות.

ב) והענין

הוא, דהנה ידוע שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים7, והיינו, שהכוונה היא שתהי' הדירה למטה דוקא, שלכן צריכים בנ"י לעסוק בעניני המטה כדי לבררם ולזככם. ומזה מובן, שלא צריך להיות ענין הנדרים, שהו"ע הפרישות, כמארז"ל8 נדרים סייג לפרישות, כי, כאשר פורש מדברים המותרים, הרי אינו מבררם ומזככם. וכידוע תורת הבעש"ט9 על הפסוק10 כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו,

1) ריש פרשתנו (מטות ל, ב-ג).

2) בהבא לקמן – ראה רד"ה וידבר גו' המטות העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'סט).

3) נדרים פ"ט ה"א. וראה לקו"ש חי"ג ע' 107 ואילך (מהתוועדות זו).

4) תשא לד, לא-לב.

5) פרשתנו (מטות) ל, ב.

6) ס"פ פינחס (כט, לט).

7) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

8) אבות פ"ג מי"ג.

9) אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' שכה. הועתק ב"היום יום" כח שבט. כתר שם טוב בהוספות סימן כא. וש"נ.

10) משפטים כג, ה.