34

"מועדים לשמחה"8, אלא מצד הענין המיוחד שישנו בחג השבועות – שבו ניתנה התורה, והיינו, שזהו מצד כח התורה9.

ב. וזוהי המעלה המיוחדת של חג השבועות – שבו ניתנה התורה, והרי התורה פועלת בכל הענינים:

איתא בגמרא10: "רב יוסף .. אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא", והיינו, שע"י מתן-תורה נעשית מציאות חדשה – יוסף דקדושה.

והענין בזה11:

טבעו של כל אדם, שמשעה שנולד מתחיל לכבוש חלקים בעולם – החל מאכילתו ושתייתו כו', עד "בן עשרים לרדוף"12, שזהו"ע "וכבשוה"13. אמנם, כיבוש זה מצד עצמו יכול להיות באופן שעניני העולם נשארים "בשוקא", ברשות-הרבים; ואילו ע"י התורה פועלים לכבוש חלקים מ"שוקא", רה"ר, ולעשות מהם מציאות של קדושה.

והענין בזה – שהתורה מקיפה וחודרת את כל מציאות האדם, החל מיום הוולדו [ועוד לפנ"ז, כשהיתה הנשמה למעלה, ועוד לפני שהיתה בעולמות העליונים – שהרי התורה קדמה לעולם14, וכבר אז ישנה המציאות של ישראל, כידוע ש"ישראל" ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה15, כך, שמיד כשישנה מציאות התורה, ישנה גם המציאות דישראל], ונמשכת בכל עניניו, כמו אכילה ושתי', שגם הם נעשים חלק מענין הקדושה.

וענין זה מודגש בכך שמצינו מעלה מיוחדת בחג השבועות לגבי שאר הימים טובים לדינא – לא בנוגע ללימוד התורה, אלא בנוגע לאכילה ושתי', כדאיתא בגמרא10: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם (שישמח בו במאכל ומשתה16), מ"ט, יום שניתנה בו תורה הוא" (להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו16), ולכן, "מר ברי' דרבינא כולא שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא .. יום שניתנה בו תורה".

8) נוסח תפלת (וקידוש) דיו"ט.

9) ראה גם שיחת יום ב' דחה"ש תשח"י בתחלתה (תו"מ חכ"ג ע' 34 ואילך). וש"נ.

10) פסחים סח, ב.

11) ראה גם לקו"ש חט"ז ע' 211 ואילך. התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 274 ואילך.

12) אבות ספ"ה.

13) בראשית א, כח.

14) פסחים נד, א. וש"נ. ב"ר פ"א, ד. ועוד.

15) מג"ע אופן קפו.

16) פרש"י שם.