35

וההסברה בזה17 – דלכאורה תמוה: כיצד יתכן שהענין ש"נוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו" יתבטא באכילה ושתי' דוקא?! – כיון שענינה של התורה הוא לפעול בכל הענינים, גם בענינים הגשמיים כמו אכילה ושתי', כנ"ל.

וזהו החידוש של מ"ת לגבי "כמה יוסף איכא בשוקא" – שע"י התורה נעשית המציאות של יוסף דקדושה, שענינו הוא כמ"ש18 "יוסף ה' לי בן אחר", וכפי שמפרש הצ"צ19, שענינו של יוסף הוא לעשות מ"אחר" – "בן".

וזהו גם כללות הענין ש"התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"20 – שלום בין העולם להקב"ה21, שנשלמת הכוונה להיות לו ית' דירה בתחתונים22.

ג. וכל זה צריך להיות באופן ד"קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"23:

לכל לראש צריכה להיות עבודתו בנוגע ל"אחר" שבו – הגוף ונפש הבהמית, שנקראים בשם "אחר" לגבי נפש האלקית, לעשות מהם "בן", "בנים אתם לה' אלקיכם"24; ואח"כ צריך לפעול זאת גם על הזולת (שהרי יש ענינים שכבר פעל על עצמו, ואילו הזולת לא הגיע עדיין למדריגה זו, ולכן צריך לפעול בו שלימות זו); ועד שפועל בכללות העולם, "שוקא", שיהי' מציאות של קדושה – "בן".

ועד שבאים לקיום היעוד "ונתתי שלום בארץ"25 – ע"י הקדמת ענין השלום בעצמו, בין נפש האלקית לנפש הבהמית26, ולאח"ז גם השלום בינו ובין העולם, ע"י בירור העולם כו', שעי"ז פועל גם שלום בין העולם להקב"ה (כנ"ל),

כולל גם שלום מלשון שלימות27 – כפי שהי' קודם חטא עה"ד, ש"עולם על מילואו נברא"28, כמ"ש29 "אלה תולדות השמים והארץ",

17) ראה גם שיחת יום ב' דחה"ש תשכ"ד סי"ד (תו"מ ח"מ ע' 48 ואילך). וש"נ.

18) ויצא ל, כד.

19) אוה"ת ויצא רכ, א ואילך. ויחי שפו, א ואילך. שצ, א ואילך. שצז, ב ואילך. ועוד.

20) רמב"ם הל' חנוכה בסופן (מספרי נשא ו, כו – ראה לקו"ש ח"ח ע' 349 ואילך. וש"נ).

21) שהש"ר רפ"ז.

22) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

23) ב"מ קז, סע"ב. וש"נ.

24) פ' ראה יד, א.

25) בחוקותי כו, ו.

26) ראה לקו"ת מטות פו, ד.

27) לקו"ת ראה ל, רע"ג.

28) ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

29) בראשית ב, ד.