8

(הנחה בלתי מוגה)

בשעה

שהקדימו ישראל נעשה לנשמע1 באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע2. ועוד זאת, שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב3 ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע2. והנה, לפי הפירוש הפשוט שנעשה הו"ע הקבלת עול (ונשמע הו"ע ההבנה והשגה), צריך להבין, מהו החידוש בכך שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, עד כדי כך שיצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, דלכאורה, איזה רז יש בזה, הרי מובן בשכל הפשוט שקיום התומ"צ צריך להיות מצד קבלת עול דוקא, גזירת המלך, ולא מצד ההבנה וההשגה של שכל האדם, כי, התורה והמצוות הם שכל הבורא וציוויי הבורא, ומצד ריחוק הערך של הנברא לגבי הבורא, לא שייך שיהי' להנברא איזה השגה בעניני הבורא, ואדרבה, האפשרות שתהי' להנברא איזה הבנה והשגה כו', זהו ענין של רז (ענין נפלא וסודי), כיון שאין זה אלא מצד חסד הוי' עלינו, שגילה לנו מקצת טעמא דקרא ומקצת טעמי מצוות, ולולי זאת, לא שייך כלל שתהי' איזה הבנה והשגה כו', וא"כ, הרי מובן בפשטות שאי אפשר לקבל התורה אלא ע"י קבלת עול דוקא, ואין זה ענין של רז. וגם, לפי הפירוש הפשוט שנשמע הו"ע ההבנה וההשגה, צריך להבין, מהו הטעם שנתנו להם כתר גם כנגד נשמע, דבשלמא הכתר שניתן להם כנגד נעשה, הרי זה לפי שנעשה הו"ע הקבלת עול שלמעלה מהשכל, וכנגד זה ניתן להם כתר, שהו"ע העטרה שלמעלה מהראש וסובב ומקיף את הראש, אבל מה שייך נתינת הכתר (שלמעלה מהראש) לנשמע שהו"ע הבנה והשגה (שזהו ענינו של הראש, בחי' המוחין). ועכצ"ל, שגם נשמע הו"ע של קבלת עול, שלמעלה מהשכל, שלכן ניתן להם כתר (גם) כנגד נשמע, ואילו הקבלת עול דנעשה הו"ע נעלה ועמוק יותר, בבחי' רז.

1) משפטים כד, ז.

2) שבת פח, א.

3) תהלים קג, כ.