9

ויובן

הענין מהמשך מארז"ל הנ"ל שזהו רז שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שמזה מובן, שהענין שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא בדוגמת מש"נ במלאכים עושי דברו לשמוע בקול דברו. וע"פ המבואר בזהר4 בפירוש עושי דברו לשמוע בקול דברו, עושי דברו ודאי דמתקנין להאי דבר (זיי מאַכן אויף דעם דבר), ומכאן ולהלאה, כיון דאתקנת, כדין אינון קיימין לשמוע מה דאיהי אמרת, הרי מובן, שכן הוא גם במה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שהפירוש דנעשה הוא (לא רק הקבלת עול לעשות ולקיים את התומ"צ, אלא גם) שישראל הם עושי דברו, שהם עושים ופועלים את גילוי דברו ית' במ"ת, בעשרת הדברות, שבהם נכללים כל תרי"ג המצוות וכל התורה כולה5. ולאחרי הענין דנעשה, עושי דברו, אזי באים גם לשמוע בקול דברו, שזהו"ע דנשמע. אך צריך להבין, כיצד באמת יכולים ישראל להיות עושי דברו, לפעול ולעשות כללות ענין התגלות התורה במ"ת.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה6 כללות הענין דמ"ת בעשרת הדברות, שירד הוי' על הר סיני ברעש גדול, קולות וברקים כו', דלכאורה, הרי רוב עשה"ד הם דברים פשוטים שגם השכל האנושי מחייבם, ולמה הוצרך להיות גודל הרעש (שטורעם), קולות וברקים כו'. וגם צריך להבין מהו כללות החידוש דמ"ת, הרי גם לפני מ"ת קיימו האבות כל התורה, כמארז"ל7 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והיינו8 מפני שלמד את כל התורה, ובודאי לימד ג"כ ליצחק בנו ויצחק לימד ליעקב ובניו (וכמארז"ל9 אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי', וכן יצחק ויעקב), והנחיל להם גם קיום כל התורה, וא"כ, מהו החידוש שבמ"ת.

ג) והענין

בזה, כמבואר בארוכה במק"א10, שבמ"ת ניתן הכח להמשיך ולפעול קדושה בדברים הגשמיים שבהם מקיימים המצוות, משא"כ קודם מ"ת, הנה אף שגם המצוות שקיימו האבות היו בדברים גשמיים, כמו עבודת אברהם בהכנסת אורחים שהיתה בגשמיות כפשוטו

4) ח"ג קצא, א.

5) ראה פרש"י משפטים כד, יב. ובכ"מ.

6) בהבא לקמן – ראה ד"ה בשעה שהקדימו באוה"ת במדבר (שבועות) ס"ע קנו ואילך.

7) יומא כח, ב. משנה קידושין פב, א.

8) ראה תו"א יתרו סז, ד.

9) יומא שם.

10) ראה סה"מ תרע"ח ע' קע ואילך. ובכ"מ.