125

בלתי מוגה

א. דובר כמ"פ1 אודות פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר2 בענין ברכת שהחיינו שמברכים בשמחת-תורה (וכיון שבכל שנה חוזרים ונעשים כל הענינים מחדש, אפשר לדבר על זה עוד הפעם), שברכת שהחיינו אינה רק על היו"ט, אלא גם על התורה.

וע"פ הכלל "פותחין בדבר מלכות"3 – אחזור שיחה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהתוועדות שמחת-תורה תש"ה4, בביאור נוסח ברכת שהחיינו:

"שהחיינו" – קאי על חיות הגוף בשעה שהנשמה מחי' אותו.

"וקיימנו" – קאי על קיום הגוף עצמו, שהרי גם בצאת הנפש מן הגוף, לאחר מאה ועשרים שנה, נשאר הגוף בקיומו.

[ומובן, שאין הכוונה רק לקיום הגוף לאחרי מאה ועשרים שנה, שהרי על זה אי אפשר לברך עתה, ועכצ"ל, שענין הקיום ישנו גם עתה, אלא שאינו ניכר, כיון שישנה החיות של הנשמה, ורק לאחר פירוד הנשמה מן הגוף אזי ניכר קיום הגוף. אך קיום הגוף לאחר מאה ועשרים שנה מורה על תוקף קיום הגוף עתה – שהוא בתוקף כ"כ עד שנשאר בקיומו אפילו לאחרי צאת הנפש מן הגוף. ולכן מברכים עתה על קיום הגוף].

"והגיענו" – מלשון יגיעה, דהיינו שייגע אותנו ("ער האָט אונז פאַרמאַטערט").

ולכאורה אינו מובן: (א) מהו גודל המעלה בענין היגיעה, עד שמברכים על זה? (ב) מה שייך ענין זה לשמחת-תורה דוקא? – ולכאורה אדרבה: ברכת שהחיינו היא הודאה להקב"ה "שהחיינו וקיימנו" לענין של שמחה, ואילו ענין היגיעה הוא לכאורה היפך השמחה?!

ואין לומר שהברכה "והגיענו" היא על היגיעה בלימוד התורה (שהרי שמח"ת קשור עם ענין התורה, ולימוד התורה צ"ל ביגיעה, כלשון

1) ראה שיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות) דאשתקד בתחלתה (תו"מ חמ"ה ע' 99 ואילך). וש"נ.

2) שיחת ליל שמח"ת קודם הקפות תש"ט סוס"א (סה"ש תש"ט ע' 281). וש"נ.

3) ראה סה"ש תש"ח ע' 241. וש"נ.

4) שיחת ליל שמח"ת בתחלתה (סה"ש תש"ה ע' 55 ואילך).