152

בלתי מוגה

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר ביאר1, שעיקר הענין של שמחת-תורה הוא הניגון והריקוד, ומצות היום בריקודים, ובאופן שרוקדים עם ספר-התורה כפי שהוא כרוך במפה ובמעיל, כיון שזה קשור עם מדריגת התורה כפי שהיא "נעלמה מעיני כל חי"2, שאינה בגלוי3.

ובאופן זה אין התחלקות בין בנ"י, אלא הכל שוים: כאשר הס"ת פתוח – אזי יש חילוקים בהבנה והשגה, שיש מי שמבין ומשיג בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ועד להבנה והשגה בכל חלקי התורה – פשט, רמז, דרוש וסוד, ויש מי שאין לו הבנה והשגה, ושייך רק לאמירת אותיות התורה, באופן ש"לא ידע מאי קאמר"4; אבל כאשר הס"ת מכוסה – אזי אין התחלקות כלל, אלא הכל הם בשוה, מ"ראשיכם גו'" ועד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", כמו שבר"ה "אתם נצבים היום כולכם גו' ראשיכם שבטיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך"5, ועד"ז בכאו"א גופא – כל הכחות שבו, מהראש עד להרגל, הם בשוה, ואדרבה – עיקר הריקוד הוא ברגל.

ומכל זה מובן שעיקר מצות היום דשמח"ת הוא ענין ההקפות, שאז הוא ענין הריקודים.

ב. ההכנה להקפות היא באמירת פסוקי "אתה הראת".

ובהקדמה – שכשם ש"מצות היום בשופר"6 דר"ה קשורה עם אמירת פסוקים, מלכיות זכרונות ושופרות, שבאים בתור ראי' מן התורה שאי אפשר בלאו-הכי ובאופן אחר, כן הוא בנוגע לענין ההקפות, שהפסוקים שאומרים לפנ"ז באים בתור ראי' מן התורה7, שהתורה פוסקת שאי-אפשר באופן אחר, ו"אין עוד מלבדו"8, ועד שפס"ד זה פועל גם

1) ראה שיחת שמח"ת תש"ג; תש"ה ס"ב (סה"ש תש"ג ריש ע' 8; תש"ה ע' 58). ועוד.

2) איוב כח, כא.

3) ראה גם שיחת יום שמח"ת דאשתקד ס"כ (תו"מ חמ"ה ע' 131). וש"נ.

4) ל' חז"ל – ע"ז יט, א.

5) ר"פ נצבים. וראה לקו"ת ר"פ נצבים.

6) ר"ה כו, ב (במשנה). שם כז, א.

7) ראה סד"ה לעושה נפלאות דליל שמח"ת תש"ד (סה"מ תש"ד ע' 54).

8) ואתחנן ד, לה.