173

התוועדות ב – המשך להתוועדות יום שמחת תורה

(הנחה בלתי מוגה)

לעושה

נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו1. הנה פסוק זה הוא הפסוק השני מהפסוקים שאומרים לפני ההקפות, ובא מיד לאחרי הפסוק אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו2. וצריך להבין, מהו קשר הענינים בין שני פסוקים אלו. וגם צריך להבין מהו ענינם של פסוקים אלו בתור הקדמה והכנה לענין ההקפות.

ב) והנה

בפסוק לעושה נפלאות גו', יש ב' פירושים. פי' הא' הוא פירוש רש"י על הפסוק: בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו, השמים והארץ השמש והירח. והיינו, שנפלאות קאי על בריאת השמים והארץ השמש והירח. והטעם שרש"י מוסיף ומפרט שמש וירח, אף שלהיותם צבא השמים הרי הם נכללים ב"שמים", כמ"ש3 את השמים לרבות צבאיהם, יש לומר, שכוונתו לכלול גם ענין הזמן, כי, שמים וארץ הו"ע המקום, ולכן מוסיף גם שמש וירח, שע"פ הילוכם נקבע ענין הזמן, כמ"ש4 יהי מאורות גו' לאותות ולמועדים ולימים ושנים, והיינו, דכשם שענין המקום הוא נברא, כך גם ענין הזמן הוא נברא5. וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו, שעשיית הנפלאות הללו, שזהו כללות ענין המקום (שמים וארץ) והזמן (שמש וירח), אינה אלא ע"י הקב"ה לבדו, וכדאיתא במד"ר6 בב' או בה' נבראו המלאכים כו', הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל הי' מותח בדרומו של רקיע וכו', אלא אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי7, מי אתי כתיב, מי הי' שותף עמי בברייתו של עולם. והיינו, שכללות ענין הבריאה מאין ליש הוא בכח הבורא בלבד, ולא בכח הנבראים, ובלשון החוקרים שענין זה אינו בחיק הנבראים, ואפילו לא בהבנה והשגה שלהם, ולכן נקרא בשם נפלאות גדולות. ופי' הב', כדברי כ"ק מו"ח

1) תהלים קלו, ד.

2) ואתחנן ד, לה.

3) פרש"י פרשתנו א, יד.

4) פרשתנו שם ובפרש"י.

5) ראה סידור (עם דא"ח) שער הק"ש עה, סע"ד ואילך. ובכ"מ.

6) ב"ר פ"א, ג.

7) ישעי' מד, כד.