182

– התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמחת-תורה –

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. התוועדות זו באה בהמשך לשמחת-תורה, כך, שנמשכת עדיין השמחה דשמח"ת, שהרי כל זמן שלא ערכו הבדלה מהיו"ט דשמח"ת, נמשך עדיין הענין דשמח"ת.

ולהעיר, שאע"פ ששמח"ת הוא יו"ט שני של גלויות, הרי יש בו גם התוקף דשמיני-עצרת, דכיון שבנ"י עושים מיום אחד שני ימים, הרי בודאי שהקב"ה נותן להם שכר על עבודתם, כך, שגם בשמח"ת ישנו התוקף דשמע"צ. וזהו גם מ"ש במדרש1 "אמרה כנס"י בארץ ישראל הייתי שומרת יום אחד, עכשיו שני ימים, סבורה הייתי לקבל שכר על שניהן, ואיני מקבלת אלא על יום אחד", היינו, ששני הימים הם כמו יום אחד, ובמילא, יש גם בשמח"ת התוקף דשמע"צ.

ועוד זאת, שע"פ הפס"ד ש"מעלין בקודש"2 [שיש דעות שזהו מן התורה3, ואפילו להדעות שזהו רק מדרבנן3 (כפי שמשמע גם משו"ע של רבינו הזקן4), הרי "חמורים דברי סופרים כו'"5 (כמובא גם בשיעור היומי בתניא6)], ניתוסף בזה גם ענין השמחה שמצד יום השבת, שהרי ענינו של יום השבת הוא תענוג, וידוע שתענוג כולל גם ענין השמחה7.

ונוסף לכך, מודגש ענין השמחה ביום הש"ק זה מצד השייכות של יום השבת לערב שבת, כמארז"ל8 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", כך, שיום השבת תלוי בערב שבת, והרי ערב שבת זה הי' שמח"ת.

ובפרט ע"פ הדין שדבר ש"איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא"9, וידועה החקירה בענין "בין השמשות", אם הוא יום או

1) שהש"ר פ"א, ו (ה). הובא בלקו"ת דרושי שמע"צ צב, ג.

2) ברכות כח, א. וש"נ.

3) ראה אג"ק ח"ה ע' שלא. ח"ז ע' צט. ע' קפח. חי"ג ע' נד. ס"ע קצ. חל"ב ע' רלט הערה ד"ה להעלות. לקו"ש ח"כ ע' 210 הערה 23. וש"נ.

4) או"ח סוסל"ד.

5) ראה עירובין כא, ב. סנהדרין פח, ב.

6) אגה"ק סוסכ"ג.

7) ראה גם תו"מ חל"ד ע' 334. וש"נ.

8) ע"ז ג, סע"א.

9) שבת מג, א.