20

(הנחה בלתי מוגה)

שיר

המעלות ממעמקים קראתיך הוי'1. ואיתא בזהר2, רבי יהודה פתח, שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי', תנינן, בשעתא דברא קוב"ה עלמא למברי ב"נ, אמליך באורייתא, אמרה קמי', תבעי למברי האי ב"נ, זמין הוא למחטי קמך, זמין הוא לארגזא קמך, אי תעביד לי' כעובדוי, הא עלמא לא יכיל למיקם קמך, כ"ש ההוא ב"נ, אמר לה, וכי למגנא אתקרינא א-ל רחום וחנון ארך אפים3, ועד לא ברא קוב"ה עלמא ברא תשובה וכו'.

והנה

תוכן מאמר הזהר הנ"ל, מביא אדמו"ר מהר"ש (בד"ה הצור תמים פעלו דש"פ האזינו תרכ"ז4) מזהר פ' ויגש5, שאמרה תורה קמי קוב"ה, האי אדם דאת בעי למברי, זמין הוא לארגזא קמך, אלמלא לא תאריך רוגזא, טב לי' דלא יתברי, אמר לה קב"ה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים. ומדייק, שמזה משמע, שמבחי' ארך אפים נמשכת הסליחה אפילו אם יחטא האדם. וכדאיתא בגמרא במסכת ב"ק6, א"ר חנא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני, מאי דכתיב3 ארך אפים, ולא כתיב ארך אף, ארך אפים לצדיקים ולרשעים7. אך צריך להבין, דהנה, לעיל מיני' בגמרא איתא, אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו (יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא8), שנאמר9 הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. והנה, ב' מאמרים הנ"ל (כל האומר הקב"ה ותרן כו' ומאי דכתיב ארך אפים כו') באים בהמשך זל"ז, ויתירה מזה, שהצ"צ10 מביא דברי הגמרא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דבריו משפט, ומסיים, "וע"ש בגמ' דב"ק שם שזהו ענין ארך אפים כו'". ואינו מובן, דלכאורה ב' המאמרים נראים סותרין זל"ז, שהרי להמתין כ"כ מבלי להעניש לרשע, הרי זה מדרכי הויתור. ואף שיש לומר שבאמת אינו מוותר כלום, ורק מאריך אף אולי יחזור בתשובה, אבל אם

1) תהלים קל, א.

2) ח"ג סט, ב. וראה גם רד"ה שיר המעלות תש"ג (סה"מ תש"ג ע' 18).

3) תשא לד, ו.

4) סה"מ תרכ"ו ע' רמא.

5) רה, סע"א ואילך.

6) נ, סע"א ואילך.

7) וראה גם עירובין כב, א. סנהדרין קיא, א.

8) פרש"י שם.

9) פרשתנו לב, ד.

10) אוה"ת פרשתנו ע' א'תרנז.