224

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר הוי'1, ואיתא בילקוט עה"פ2, אמרו ישראל, רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה, א"ל הקב"ה, בני, בעוה"ז הייתם עולים בשנה שלש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חדש וחדש, שנאמר והי' מדי חודש בחדשו וגו'. ולעיל מיני'3, היאך באים בראש חודש ובשבת מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים כו', והוא שהנביא מקלסן מי4 אלה כעב תעופינה. וצריך להבין5, מהו הטעם שלעתיד לבוא תהי' העלי' לרגל בכל שבת ור"ח, ואילו לפנ"ז, בזמן שביהמ"ק הי' קיים, הן בית ראשון והן בית שני, היתה העלי' לרגל רק בשלשת פעמי רגלים, ביו"ט ולא בשבת, ובפרט ע"פ הידוע ששבת הוא למעלה מיו"ט, כי שבת הוא בחי' מוחין דאבא, ויו"ט הוא בחי' מוחין דאמא6, והרי החילוק שבין מוחין דאבא למוחין דאמא הוא לא רק חילוק שבסדר השתלשלות, אלא חילוק שבאין ערוך לגמרי, כמובן מהידוע שהחילוק בין מוחין דאבא למוחין דאמא בענין העולמות הוא ע"ד החילוק שבין עולם האצילות לעולם הבריאה, שזהו חילוק שבאין ערוך, כמובן מזה שיש ביניהם צמצום, פרסא ומסך7, וכמבואר גם בהמשך וככה לאדמו"ר מהר"ש8, שהשנה היא שנת המאה להתחלת נשיאותו. וכיון ששבת הוא למעלה מיו"ט, אינו מובן, למה היתה העלי' לרגל ביו"ט, ולא בשבת.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה ביאור ענין השבת, שהוא היפך מששת ימי החול. דהנה כתיב9 ששת ימים תעבוד, ואיתא

1) ישעי' סו, כג – סיום וחותם הפטרת שבת ר"ח.

2) רמז תקיד.

3) שם רמז תקג.

4) ישעי' ס, ח.

5) בהבא לקמן – ראה ד"ה והי' מדי חודש בחדשו תר"ל (סה"מ תר"ל ע' רנו ואילך). ד"ה שלש פעמים בשנה תרע"ח (סה"מ תרע"ח ס"ע קעב ואילך).

6) ראה פע"ח שער מקרא קודש פ"א. לקו"ת צו יא, ד ואילך.

7) ראה עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פי"ג-יד. שער מז (שער סדר אבי"ע) פ"א. ובכ"מ.

8) פרק ה.

9) יתרו כ, ט. ואתחנן ה, יג.