230

בלתי מוגה

א. דובר לעיל1 שבמוצאי שמחת-תורה מתחיל הענין ד"ויעקב הלך לדרכו"2, וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר3, שבליובאוויטש נהגו להכריז במוצאי שמח"ת: "ויעקב הלך לדרכו".

וענין זה מהוה נתינת כח על כל השנה כולה – שההנהגה במשך כל השנה כולה תהי' בדוגמת אופן ההנהגה של חודש תשרי.

ובהקדמה – שמצינו כן בכל הימים טובים, שנוסף על ענינם מצד עצמם (באופן של העלאה כו'), יש בהם גם נתינת כח והכנה לימים שלאחריהם.

וכמו בראש השנה, כידוע הדיוק4 שנקרא בשם "ראש", להיותו בדוגמת הראש שכולל וממשיך את החיות של כל האברים, וכמו"כ ר"ה כולל וממשיך חיות בכל ימי השנה; וכן ראש חודש, שכולל וממשיך חיות בכל ימי החודש; ועד"ז ביום השבת, שנוסף לכך שבו מתעלים ימי השבוע שלפנ"ז, הנה "מיני' מתברכין כולהו יומין"5, כל ימי השבוע שלאח"ז.

וכן הוא בכל יו"ט, שממנו נמשך חיות על הימים שלאח"ז – הן בנוגע לכללות ענינו של היו"ט המשותף לכל הימים טובים, כמו הענין ד"מועדים לשמחה"6, שנמשך עד להיו"ט שלאחריו שבו תהי' עוה"פ העלי' לרגל7; והן בנוגע לענינו המיוחד של כל יו"ט בפ"ע, שנמשך עד ליו"ט זה בשנה הבאה.

[ובפרטיות: חג הפסח, חג המצות – שהוא כנגד אברהם – ענינו הוא ענין האמונה, וכן הענין דגמילות חסדים. וחג השבועות, כנגד יצחק – ענין העבודה. וחג הסוכות, כנגד יעקב – ענין התורה8.

ולפעמים מבואר9 שענינם של ג' הימים טובים קשור עם ג' הענינים

1) שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב) סל"א; סמ"ה (לעיל ע' 206; 218).

2) ויצא לב, ב.

3) אג"ק שלו ח"א ע' קצד. וראה סה"ש תרצ"ו ע' 43. וש"נ.

4) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, א ואילך. ובכ"מ.

5) זח"ב סג, ב. פח, א.

6) נוסח התפלה וקידוש דיו"ט.

7) ראה גם לקו"ת ברכה צח, ב.

8) ראה זח"ג רנז, ריש ע"ב. טואו"ח סוסתי"ז.

9) אוה"ת ויצא (כרך ה) תתסד, רע"א.