231

דכסף שטר וביאה שעל ידם נקנית האשה10, זו כנס"י, לבעלה, זה הקב"ה ("אין איש אלא הקב"ה"11): חג הפסח – כסף, חג השבועות – שטר (שזוהי התורה), וחג הסוכות – ביאה (ענינו של יעקב, ש"מטתו שלימה"12)].

וזהו גם הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" שבמוצאי שמח"ת (שאז הולך יהודי לדרכו בעבודת כל השנה כולה) – שזוהי הנתינת כח שגם בהיותו ב"דרכו" במשך כל השנה, יהי' במעמד ומצב המתאים לחודש תשרי, עד לסיומו ב"זמן שמחתנו", שממנו נמשכת שמחה על כל השנה כולה, והרי ענין השמחה הוא (לא דבר טפל, אלא) ענין עיקרי בעבודת ה', כמ"ש13 "תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", כמבואר בכתבי האריז"ל ומובא בקיצור בתניא14.

ב. וענין זה ישנו גם בקביעות שנה זו – שמוצאי שמח"ת הוא יום השבת:

בקביעות כזו, לא יוצאים במוצאי שמח"ת לעבודה ומלאכה של כל השנה כולה, שהרי יום השבת אסור במלאכה, ועוד יותר מאשר יו"ט. ואעפ"כ, ישנו גם אז הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" – שהרי ביום השבת ישנם כמה עניני תומ"צ שאינם ביו"ט, כך, שישנו ענין ההליכה ("ויעקב הלך לדרכו") לעבודה אחרת, אלא שאינה עבודה של חול, כי אם עבודה של קדושה.

ולדוגמא – בעבודת ביהמ"ק, שביום השבת הנה לא זו בלבד שמותר להקריב התמידים, אלא יש חיוב להקריבם, והיינו, שזהו חלק מעבודת יום השבת.

ובנוגע לעניני העבודה של יום השבת – שמתחילים לאחרי היו"ט, ע"י ההפסק דקבלת שבת – ישנו הענין ד"ויעקב הלך לדרכו", להמשיך בהם את ענינו של חודש תשרי, עד לענין השמחה.

ג. ובנוגע לעניננו:

בין האורחים שהגיעו לכאן לחודש תשרי, ישנם כאלו שמסיבות שונות נמצאים עדיין כאן, ועדיין לא הי' אצלם הענין ד"ויעקב הלך לדרכו".

10) ריש קידושין.

11) סוטה מב, ריש ע"ב. וש"נ.

12) ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא.

13) תבוא כח, מז.

14) פכ"ו. וראה הנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' קסא).