232

וע"פ המדובר כמ"פ15 בנוגע לענין המעשה, שעם היותו דבר חיצוני, הרי זה פועל גם בפנימיות, כמובן מהמבואר בתניא16 בפירוש מארז"ל17 "הכל לפי רוב המעשה", שקאי על מעשה הצדקה ש"נעשית בפעמים רבות כו'", "כדי לזכך את הנפש ע"י ריבוי המעשה" – מובן שכן הוא גם בנדו"ד, שהסיבה החיצונית שנמצאים כאן, פועלת גם בפנימיות הענין (שהרי "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"18), כך, שאצלם יתחיל הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" שבמוצאי שמח"ת משך זמן לאח"ז19 – כאשר יסעו לדרכם, ואילו עד אז, עדיין נמשך אצלם ענינו של חודש תשרי, כך, שאצלם הרי זה עדיין שמחת-תורה...

[(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) וכמו בפשטות הענינים, שבמשך כל הזמן שנמצאים כאן (קודם שנוסעים לדרכם), נמצאים הם במעמד ומצב של טלטול הדרך ("זיי וואַלגערן זיך"), מבלי לאכול ולישון כדבעי...].

וכיון שאלו שהגיעו לזמן קצר ונמצאים עדיין כאן הם "ציבור", הנה העובדה שאצלם הרי זה עדיין שמח"ת, פועלת גם על אלו שבסביבתם הנמצאים כאן במשך כל הזמן.

וכמדובר כמ"פ אודות הפתגם20 "אַרום ים איז טרוקען", והיינו, שאף שקצה הים אינו עמוק כ"כ, הרי היובש שמסביבו גדול ביותר, ועד באין ערוך, שכן הוא גם ברוחניות הענינים כו'21 – שלכן יש מעלה יתירה אצל אלו שהגיעו לכאן לזמן קצר לגבי אלו שנמצאים כאן במשך כל הזמן,

וכאמור, שאצלם נמשך הענין דשמח"ת משך זמן ארוך יותר,

וע"י שמחה זו פועלים הם גם על אלו שנמצאים כאן כל הזמן, ואפילו על אלו שישנים... ובלשון הרמב"ם22: "אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק כו'" – להקיץ אותם משינתם ותרדמתם מצד הגוף ונה"ב כו'.

וכאמור, שלאח"ז ממשיכים שמחה זו על כל השנה כולה, שתהי' באופן של שמחה, ועי"ז יתוסף גם בשנת אורה, שנת הצלחה ושנת ברכה,

15) ראה גם תו"מ חכ"ט ע' 42 ואילך. וש"נ.

16) אגה"ק סכ"א.

17) אבות פ"ג מט"ו.

18) ע"ז ג, סע"א.

19) ראה גם תו"מ שם ע' 190 ואילך.

20) "מבוא" לקונטרס ומעין ע' 25. סה"ש תש"ב ע' 110.

21) ראה גם לקו"ת בלק סז, סע"ד ואילך.

22) הל' תשובה פ"ג ה"ד.