249

ויזרע

יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'1, וצריך להבין, דמזה שנאמר ויברכהו ה' לאחרי וימצא גו' מאה שערים, משמע שויברכהו ה' הוא ענין נוסף על זה שמצא מאה שערים, וצריך ביאור מה שאומר ויברכהו סתם ואינו מפרש במה ברכו. גם צריך להבין, הרי גם זה שמצא מאה שערים (מאה פעמים מכפי ששיערו) הוא לא ע"פ דרכי הטבע אלא ברכת ה', ולאידך, גם הברכה דויברכהו ה' שלאחרי מציאת המאה שערים היא שיצחק נתברך בברכה זו (ויברכהו ה'), ואעפ"כ מציאת המאה שערים מייחס הכתוב ליצחק (וימצא גו' מאה שערים), ובהברכה שנתברך יצחק לאחרי שמצא מאה שערים אומר ויברכהו ה'.

ב) ויובן

זה בהקדים מה שממשיך הכתוב2 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, שע"י ויזרע יצחק גו' נעשה הגדלה ביצחק עצמו, ויגדל האיש גו'. דשני הענינים שבפסוק ויזרע יצחק גו', וימצא גו' מאה שערים וויברכהו ה', הם בנוגע להתבואה3, וימצא מאה שערים הוא ריבוי מופלג בהתבואה עצמה, ויברכהו ה' הוא שמכר תבואתו בדמים יקרים4. והגם שכל עניני האבות [ובפרט עניני האבות האמורים בתורה] הם ענינים רוחניים5, דמזה מובן שבהתבואה דיצחק הי' (גם) ענין רוחני, ושני הענינים דוימצא מאה שערים וויברכהו ה' הם גם בנוגע לענין הרוחני דתבואת יצחק, מ"מ, הם רק בנוגע לענין פרטי (תבואה). ובהפסוק שלאח"ז מוסיף שע"י העבודה דויזרע יצחק גו' נעשה הגדלה גם בכללות ענינו, ויגדל האיש גו'.

1) פרשתנו (תולדות) כו, יב.

2) פרשתנו שם, יג.

3) דכיון שויברכהו ה' הוא באותו הפסוק ובהמשך לויזרע גו' וימצא מאה שערים, מובן, שגם הברכה דויברכהו ה' (אף שלא נתפרש במה ברכו) היא בנוגע להתבואה. וי"ל שזהו היסוד דפירוש הספורנו (נעתק לקמן בפנים) דויברכהו ה' הוא שמכר תבואתו בדמים יקרים.

4) ספורנו שם.

5) להעיר מתו"ח ויחי קד, ב, דהטעם בפשטות על זה שהאבות היו רועי צאן הוא כי "אין בעסק זה טרדא כלל כו' וכל היום יוכל להיות פנוי מכל מחשבה בלתי לה' לבדו", אבל "באמת הטעם הוא לפי שהאבות נק' רועים למעלה כו'".