291

(הנחה בלתי מוגה)

פדה

בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי1. וידוע הדיוק בזה, דממ"ש פדה בשלום מובן ב' ענינים. הא', שיכולה להיות פדי' שאינה בשלום, וזהו החידוש שאצלו היתה הפדי' בשלום. והב', שאע"פ שישנו ענין השלום, מ"מ, צריך להיות ענין של פדי', כיון שהי' ענין של קרב (מקרב לי). ולכאורה, זוהי סתירה מיני' ובי', שהרי אם זהו ענין של שלום, אין זה ענין של קרב. גם צריך להבין דיוק הלשון קרב (מקרב לי) דוקא, שזהו אחד מהשמות הנרדפים למלחמה, דלכאורה, הרי הלשון היותר מצוי הוא כלשון הכתוב2 וכי תבואו מלחמה בארצכם, ואעפ"כ, בפסוק זה נקט הלשון פדה בשלום נפשי (לא ממלחמה, אלא) מקרב דוקא, אע"פ שהפירוש הפשוט הוא שהפדי' היא מן המלחמה3, וכמפורש בירושלמי4 שקאי על מלחמת דוד ואבשלום, שנקראת בתנ"ך בלשון מלחמה. גם צריך להבין בדרשת רז"ל5 על הפסוק פדה בשלום נפשי גו' (ומסיים הטעם לזה) כי ברבים היו עמדי, אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, שג' ענינים אלו קשורים עם ענין השלום, שהרי בתורה כתיב6 וכל נתיבותי' שלום, וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא, שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום7, וכן המתפלל עם הציבור, שנכלל עם הציבור שנעשים מציאות אחת, שזהו"ע של שלום והתכללות, שמזה משמע, שתורה וגמ"ח הם שלום מצד עצמם, ואילו בתפלה, צריך להיות ענין נוסף, מתפלל עם הציבור, ודוקא עי"ז נעשה ענין השלום.

ב) והנה

מדרשת רז"ל שפדה בשלום נפשי הוא מאמר הקב"ה פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, מובן, שזהו ענין כללי, שהרי מה שבנ"י נמצאים בגלות וכן שכינתא בגלותא8 הוא ענין כללי, ובזה

1) תהלים נה, יט.

2) בהעלותך יו"ד, ט.

3) פרש"י עה"פ.

4) סוטה פ"א ה"ח.

5) ברכות ח, א.

6) משלי ג, יז.

7) פרש"י שם.

8) ראה מגילה כט, א. ספרי ס"פ מסעי. זח"א קכ, ב. וראה גם זח"ג צ, ב. קצז, ב. ובכ"מ.