3

(הנחה בלתי מוגה)

תקעו

בחודש שופר בכסה ליום חגינו1, ואיתא בגמרא2 איזהו חג שהחודש מתכסה בו, הוי אומר זה ר"ה. ובמד"ר3 איתא ר' ברכי' פתח [ולהעיר מהידוע בפירוש לשון פתח, שהו"ע פתיחת הצינור והכלי להמשכה כו'4], תקעו בחדש שופר, וכי כל החדשים אינן חודש (בתמי', וכי אין הירח מתחדש בכל חודש), אלא בכסה (פי' באותו חודש שהחודש מתכסה בו), וכל החדשים אינן נכסין, אלא ליום חגינו (באותו חודש שיש בו חג), והלא ניסן חודש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חודש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו, אי אתה מוצא אלא בחודש תשרי. וידוע הדיוק בזה5, שתחילה נאמר בחודש סתם, ואח"כ מפרש בכסה ליום חגינו, ולמה לא נתפרש תחלה תקעו שופר בחג שהחודש מתכסה בו. וגם צריך להבין, מהו העילוי בזה שהחג הוא בזמן שהחודש מתכסה בו.

ב) ויובן

בהקדם ביאור כללות ענין ראש השנה, שעז"נ6 זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, והיינו, שבכל ר"ה חוזרין כל הדברים לקדמותן7, וצריך לפעול ההמשכה מעיקרא, דכשם שבתחלת מעשיך (תחלת הבריאה) שהיתה המשכה חדשה ממש, כן הוא גם בהזכרון ליום ראשון שבכל ר"ה, שצריך לעורר מחדש המשכת כל הענינים כו'. ובלשון הקבלה הו"ע בנין ספירת המלכות8 לצורך התהוות העולמות. דהנה, התהוות כל העולמות היא מספירת המלכות, כמ"ש9 מלכותך מלכות כל עולמים, דקאי על בחי' מלכות דא"ס, שעל ידה נעשית התהוות כל העולמות, עד לעוה"ז התחתון, שבו היא תכלית כוונת הבריאה, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים10. וזהו שאמרו

1) תהלים פא, ד.

2) ר"ה ח, סע"א ואילך.

3) אמור פכ"ט, ו (ובפי' מת"כ).

4) ראה סה"מ תרע"ח ע' רפג.

5) ראה גם רד"ה תקעו תרד"ע (המשך תער"ב ח"א ע' שצ). ובכ"מ.

6) נוסח תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).

7) ראה פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א. לקו"ת נצבים נא, ב. ובכ"מ.

8) ראה פרי עץ חיים שם ואילך.

9) תהלים קמה, יג.

10) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.