4

רז"ל11 במאמר אחד יכול להבראות, שהמאמר אחד הו"ע ספירת המלכות12. וכיון שבר"ה עולה ספירת המלכות לשרשה האמיתי בהעלם העצמות, לכן צריכים לבנות מחדש את ספירת המלכות, עם כל העשר ספירות שבה, שתהי' בבחי' פרצוף שלם. וזהו גם פירוש ותוכן ענין אמירת המזמור שיר המעלות ממעמקים גו'13 בעשרת ימי תשובה (החל מר"ה)14, שבזה נרמז בנין כל פרטי הע"ס שבספירת המלכות15, והו"ע העשרה עומקים שנזכרו בספר יצירה16, עומק ראשית ועומק אחרית כו'14.

ג) והענין

בזה, כמבואר בסידור בדרוש הידוע להבין ענין תקיעת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל (שנאמר ע"י אדמו"ר הזקן ונכתב ע"י אדמו"ר האמצעי)17, דכיון שבר"ה צריך לחדש בחי' מדת המלכות ממקורה הראשון, ע"י שיהי' רצון ותענוג במדה זו, צריך להמשיך תענוג זה ממקורו, שהוא בחי' עצמיות כח התענוג העליון שבעצמיות המאציל. והיינו, דכיון שכל הענינים חוזרים לקדמותן, וצריכים לעורר ולהמשיך אותם מחדש, הרי אי אפשר שתבוא ההתעוררות מבחי' כזו שהיא עצמה צריכה להתעורר ולהתהוות מחדש, כיון שלא נתהווה עדיין, ולכן צריכה להיות ההתעוררות מעצמיות המאציל.

ומבאר

בתוספת ביאור, ע"פ משל מאדם שעושה מלאכה מצד איזה תענוג ורצון שיש לו בה, והיינו, שכח התענוג מתצמצם ויורד להתלבש במלאכה זו, ובאופן שנמשך תחילה בכח השכל, להשכיל בשכל וטעם ולכוין כיצד לעשות מלאכה זו, ואח"כ נמשך התענוג למדות שבלב, שלבו יתפעל ברגש של אהבה והמשכה לדבר, וגם במדת הגבורה, לצמצם את עצמו שהעשי' תהי' כפי אופן התענוג, ואח"כ נמשך למחשבה ודיבור, ועד לכח העשי', לעשות את המלאכה בפועל ממש. אמנם, כאשר האדם מסתלק ממלאכה זו, שנעשה עיף ורפה ידים במלאכתו, אזי צריך לעורר מחדש את כל התענוג. והתעוררות זו צריכה להיות מעצם הנפש, שלהיותה למעלה גם מכח התענוג, וממנה נמשך כח התענוג, לכן משם דוקא יכול להיות התעוררות כח התענוג, שיחזור ויומשך לשכל ומדות ועד לכח העשי'. וכמו"כ יובן בנוגע למלאכת

11) אבות פ"ה מ"א.

12) ראה מדרש שמואל לאבות שם. סה"מ תרנ"ט ע' קמו ואילך. תרצ"ב ע' תכט ואילך. תש"ד ע' 73 ואילך.

13) תהלים מזמור קל.

14) פרי עץ חיים שער תפילות ר"ה פ"ז.

15) ראה סד"ה שיר המעלות ממעמקים תרד"ע (המשך תער"ב שם ע' תד). ובכ"מ.

16) פ"א מ"ה.

17) שער התקיעות רמו, א ואילך.