376

(הנחה בלתי מוגה)

רני

ושמחי בת ציון1. ומדייק רבינו הזקן (בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו) בתו"א ד"ה זה, מהו ענין רני ושמחי2, דלכאורה הרי זה כפל לשון. וגם, למה נקראת כנס"י בשם בת דוקא3. ומביא על זה מ"ש במדרש4 משל למלך כו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו', לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כו' לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ומסיים5, שלע"ל כתיב רני ושמחי בת כו', שבחי' בת תעלה ביתר שאת, להיות בבחי' אשת חיל עטרת בעלה6. והיינו, שתכלית החביבות היא בשם בת דוקא, שזהו"ע בת ציון.

ב) ויש

לקשר זה עם מ"ש7 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, שבפסוק זה נרמזו ג' הקוין תורה עבודה (תפלה) וגמ"ח, כפי שדרשו על זה בגמרא8 אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, כי, ג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח הם ג' הענינים דאמי אחותי ובתי9. וכשם שבג' הענינים דאמי אחותי ובתי הנה תכלית החביבות היא בבחי' בת, כמו"כ בג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח הנה העיקר הוא הענין דגמ"ח, שהרי ידוע שכללות המצוות נקראים בשם צדקה, וכמרומז גם בזה שישראל נקראים צדיקים, כמ"ש10 ועמך כולם צדיקים, שזהו מצד קיום המצוות שישנו בכל ישראל, כמארז"ל11 אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, הנה אף שצדקה היא מצוה אחת, ומלבדה ישנם עוד ריבוי מצוות, מ"מ, השם שבו נקראים כל ישראל בגלל קיום המצוות הוא צדיקים דוקא, מלשון צדקה (כמו שהקב"ה נקרא בשם צדיק, לפי שצדקות

1) זכרי' ב, יד. – התחלת ההפטרה דשבת חנוכה.

2) תו"א מקץ לו, סע"ד.

3) שם, א.

4) שמו"ר ס"פ פקודי. שהש"ר ספ"ג.

5) שם, ד.

6) משלי יב, ד.

7) תהלים נה, יט.

8) ברכות ח, רע"א. ראה רשב"א וחדא"ג מהרש"א שם. הובאו באוה"ת (יהל אור) לתהלים שם ע' רד-רה.

9) ראה גם ד"ה רני ושמחי דש"פ בהעלותך (לקמן ע' רנה. תו"מ סה"מ סיון ע' שנה). ד"ה זה דש"פ מקץ, שבת חנוכה תשמ"א.

10) ישעי' ס, כא. וראה סנהדרין ר"פ חלק.

11) חגיגה בסופה. וש"נ.