384

גם עתה; משא"כ נרות חנוכה שישנם גם עתה, וכפי שמביא הרמב"ן9 ש"הנרות הללו אינן בטלין לעולם".

וכמובן גם מזה שהדלקת הנרות היא בברכה בשם ומלכות, שמזה מובן, שודאי הדבר "בלי שום ספק וס"ס בעולם"10 שגם עכשיו ישנה ההמשכה שנמשכה אז ע"י הדלקת הנרות, כי, מצד הספק לא היו יכולים לברך בשם ומלכות (כמבואר במק"א בארוכה11).

וטעם הדבר – לפי שזהו ענינם של נרות חנוכה: להאיר גם בזמן הגלות, ששם ישנו חושך כפול ומכופל.

וזהו גם ענינו של י"ט כסלו – שאז נפעל ביתר עוז שפנימיות התורה תומשך גם במקום שבו שורר לעת-עתה חושך, שזהו תוכן הענין דהפצת המעיינות חוצה, שכן, לולי הצורך שהמעיינות יגיעו גם ל"חוצה" לא הי' כל ענין המאסר והגאולה, שהרי כל הקטרוג כו' הי' רק בגלל שהוצרך להיות התפשטות המעיינות באופן של הפצה, שיגיעו עד ל"חוצה" (כמבואר בארוכה בשיחות של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע12).

וכדי לפעול ב"חוצה" – הרי זה דוקא עי"ז ש"יפוצו מעינותיך חוצה", ולא "ממעינותיך", כי, כל זמן שהמעיין עצמו לא מגיע ל"חוצה", אי אפשר לפעול שם; האפשרות לפעול ב"חוצה" היא רק כאשר מביאים לשם את המעיין עצמו13.

וכפי שמצינו בנגלה דתורה בדיני טומאה וטהרה – שיש ענינים שכדי להטהר מהם די בטבילה במקוה, ויש ענינים שבשבילם לא די בטבילה במקוה, אבל די במעין הנפסק; אבל כאשר הטומאה היא גדולה ביותר, אזי יש צורך במעין עצמו, "מים חיים", שבכחו דוקא נעשה ענין הטהרה14.

ויש לקשר זה עם המאמר של רבינו הזקן, בעל השמחה והגאולה, על התחלת ההפטרה דשבת חנוכה (הא'): "רני ושמחי בת ציון"15, הנדפס בתורה אור16, כדלקמן.

* * *

9) ר"פ בהעלותך.

10) לשון אדה"ז בתניא אגה"ת פי"א (ק, א).

11) ראה גם תו"מ חכ"ה ס"ע 230 ואילך. וש"נ.

12) ראה סה"ש תורת שלום ריש ע' 26. ס"ע 112.

13) ראה גם תו"מ חל"ג ע' 84. וש"נ.

14) ראה רמב"ם הל' מקואות פ"ט ה"ח.

15) זכרי' ב, יד.

16) פרשתנו לו, א ואילך.