46

בלתי מוגה

א. בנוגע1 לעשרת ימי תשובה כותב הרמב"ם2: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר3 דרשו ה' בהמצאו" – כדברי הגמרא4 בנוגע לפסוק "דרשו ה' בהמצאו": "התם ביחיד .. אימת .. אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ", שאז יש ליחיד את כח הרבים.

כלומר: כיון שבימים אלו הקב"ה הוא "בהמצאו" (ומה גם שיש בקשה או ציווי מיוחד "דרשו ה'" (וכן בהמשך הכתוב3: "קראוהו בהיותו קרוב")), הרי מובן שאז התשובה "מתקבלת .. מיד", ומזה גופא מובן גם שהיא "יפה ביותר"5 (משא"כ בכל השנה כולה, שאין ענינים אלו).

ומובן, שכיון שהקב"ה הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב", צריכה להיות שמחה מיוחדה שאינה בכל השנה כולה.

ב. ובהקדמה6 – שלכאורה, ובפרט לפי מאמר העולם, ענין התשובה הוא היפך ענין השמחה.

אבל האמת אינה כן7, ובפרט בנוגע לעשי"ת, כשהקב"ה הוא "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" – שהרי אפילו אצל מלך בשר ודם הסדר הוא, שכאשר המלך מתקרב ונעשה מצוי, אזי אין מקום להראות תנועה של עצבות והיפך השמחה, ועאכו"כ כשמדובר אודות מלך מלכי המלכים הקב"ה; ואדרבה: דוקא בזמן שהקב"ה הוא "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" צריכה להיות שמחה מיוחדת שאינה בכל השנה כולה.

אך לכאורה אינו מובן: איך מתאים הדבר עם ענין התשובה, שכיון שצריכה להיות קשורה עם חרטה על העבר, הרי בהכרח שתעורר רגש של היפך השמחה, מצד ההתבוננות שישנו העבר שצריך להתחרט עליו בחרטה גמורה?!

1) תוכן שיחה זו נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה (בשילוב שיחת ש"פ האזינו שנה זו) בלקו"ש חכ"ט ע' 203 ואילך.

2) הל' תשובה פ"ב ה"ו.

3) ישעי' נה, ו.

4) ר"ה יח, א. וש"נ.

5) ראה לקמן ס"ט ואילך.

6) ראה גם תו"מ ח"ו ע' 158 ואילך. ועוד.

7) ראה לקו"ש שם הערה 29.