90

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, ובמהלך ההתוועדות הורה שא' המסובים יהי' "פורס מפה ומקדש"1].

א. ענינו של יום-טוב בכלל הוא – שבנ"י מתאספים יחדיו ונעשים בהתאחדות.

וכמדובר כמ"פ2, שכל ענין צריך להתבטא גם בנגלה, ועד להלכה בפועל – מתבטא הדבר בפסק-דין שבזמן הרגל "כל איש ישראל .. כאיש אחד חברים"3, והיינו, שאף שבדרך-כלל (שלא ביו"ט) ישנם כאלה שביחס אליהם צ"ל זהירות מיוחדת בנוגע לקדושת המקדש כו', מ"מ, בזמן הרגל נחשבים כולם "חברים", ואין צורך לנהוג בעניני זהירות אלו.

ולהעיר, שענין זה ("כל איש ישראל .. חברים") מביא גם רבנו הזקן4, ומובן, שהכוונה בזה היא לא רק בנוגע להחיבור דרוחניות וגשמיות (כבפס"ד הנ"ל לענין קדושת המקדש), אלא נכלל בזה גם החיבור והאחדות בנוגע לכל הענינים שבין אדם לחבירו.

ב. נוסף על ההתאחדות של בנ"י בכל יו"ט, הנה בימים-טובים גופא – שיש בהם התחלקות, שיו"ט אחד אינו דומה לחבירו – גדולה ההתאחדות של בנ"י בחג הסוכות הרבה יותר מבשאר ימים-טובים.

ובהקדמה:

ענינו של חג הסוכות הוא – כפי שנקרא בשם "חג האסיף"5, ע"ש "באספך מגרנך ומיקבך"6, שענינו כפשוטו הוא אסיפת כל היבול מן השדות ומן הכרמים, שכן, ישנם מיני תבואה שמתבשלים בזמן מוקדם יותר, ויש מיני תבואה שאז הוא רק זמן זריעתם; ואילו כשמגיע חג הסוכות, "חג האסיף" – כבר נתבשלו כל מיני התבואה, ואז אוספים את כולם יחד.

ואין הכוונה ש"חג האסיף" הוא רק הכנה או סימן לחג הסוכות,

1) פסחים ק, סע"א. וראה גם לעיל ע' 15. וש"נ.

2) ראה גם לעיל ע' 64. וש"נ.

3) ס' שופטים כ, יא. וראה חגיגה כו, א. ירושלמי שם פ"ג סה"ו.

4) תניא אגה"ק סוסכ"ב.

5) משפטים כג, טז. תשא לד, כב.

6) פ' ראה טז, יג.