105

(הנחה בלתי מוגה)

ועשית

מזבח מקטר קטורת1, ואמרו רז"ל2 מתקטר בקטורת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח הי' מקטיר את הקטורת, והיינו, שהמזבח עצמו הי' מקטיר הקטורת בלא סיוע אש של מטה, אלא באש של מעלה3. ומטעם זה לא הי' ציפוי המזבח נשרף באש שהיתה עליו, כי, אש של מעלה אינה מכלה4. וכדאיתא במדרש5 שהי' משה תמה על זה, אי אפשר שלא ישרף העץ (שהרי ציפוי המזבח הי' רק כעובי דינר זהב6), ואמר לו המקום, כך דרכי באש של מעלה, אש אוכלה אש, ואינו מכלה. וצריך להבין, מהו העילוי בענין אש של מעלה, שדוקא הוא הי' מקטיר את הקטורת. דהנה, ענינם של ב' האישות (אש של מטה ואש של מעלה) בעבודת האדם הוא אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא7. והרי כל עיקר ענין המשכן והמקדש הו"ע ההמשכה שבאה ע"י עבודת האדם דוקא, וכמ"ש8 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו, שהשראת השכינה (ושכנתי) נעשית ע"י עשיית האדם דוקא, ועשו לי מקדש. וכן הוא בעבודת הקרבנות, שהיא העבודה העיקרית במשכן ומקדש, הרי ענינה הוא העבודה שלמטה דוקא (כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרי ההילולא9), וכמ"ש10 ריח ניחוח, ופירשו רז"ל11 נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והיינו, שהנח"ר שלמעלה הוא מזה שנעשה רצוני בעבודת האדם מלמטה דוקא. וא"כ, אינו מובן מהו העילוי דמקטר קטורת, שהו"ע אש של מעלה דוקא.

ב) והענין

הוא, דאיתא בזהר12, מנורה, שבע בוצינין דילה (הו"ע) את13 שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כו', מתמן

1) פרשתנו ל, א.

2) ויק"ר פ"ז, ה. ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח.

3) קרבן העדה לירושלמי שם.

4) ראה שמו"ר פ"ב, ה.

5) תוד"ה שאין – סוף חגיגה בשם תנחומא (ראה תנחומא תרומה יא). וראה מדרש הגדול הובא בתורה שלימה עה"פ (אות ט*).

6) סוף חגיגה.

7) ראה לקו"ת נשא כט, א. תו"ח תרומה תמד, ב (בהוצאה החדשה – שה, ג).

8) תרומה כה, ח.

9) המשך באתי לגני ה'שי"ת פ"ב.

10) ויקרא א, ט. פינחס כח, ח. ועוד.

11) תו"כ ופרש"י ויקרא שם. ספרי ופרש"י פינחס שם. ועוד.

12) ח"ג רנד, סע"ב ואילך. הובא באוה"ת פרשתנו ע' א'תשנט.

13) לשון הכתוב – אסתר ב, ט.