108

בלתי מוגה

א. מאמר ד"ה ועשית מזבח מקטר קטורת.

* * *

ב. דובר במאמר1 – מיוסד על מאמר של הצמח-צדק2 – אודות פס"ד המג"א3 בנוגע לתענית דז' אדר, שבשנה מעוברת הרי זה באדר ראשון,

וגם דובר אודות החילוק בין ז' אדר לל"ג בעומר, שבנוגע לז' באדר איתא בשו"ע4 שצ"ל ענין התענית, משא"כ ל"ג בעומר, יום ההילולא של רשב"י, הוא יום שמחה5, ולא רק יום שמחתו של רשב"י, אלא גם יום שמחה לכל ישראל, שנקרא "יום שמחתנו", וכידוע הסיפור (המובא בפע"ח6) אודות א' שהי' נוהג לומר "נחם" בכל יום, כולל גם בשבת ויו"ט, ואעפ"כ, כשאמר "נחם" בל"ג בעומר, הזיק לו כו', כיון שלא הי' צריך לומר "נחם" בל"ג בעומר, להיותו יום שמחה לכל ישראל – שבמאמר הנ"ל מבאר הצ"צ את טעם הדבר ע"פ קבלה וחסידות7, ולעת עתה הרי זה המקום היחידי שמצאתי ביאור בענין זה.

ובהקדמה – שענין זה מבואר אמנם בספרי נגלה ודרוש של גדולי ישראל, ועד גם ביערות דבש8 (לר' יהונתן אייבשיץ, כידוע ומפורסם גדולתו הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה), והביאור בזה בפשטות (כפי שמקובל בעולם) – שהדבר תלוי ברצונו של בעל ההילולא9:

בנוגע למשה רבינו – כיון שמאד לא רצה והרבה להתפלל שלא יהי' ענין ההסתלקות (כמובן מפשטות הכתובים וכמבואר במדרשי חז"ל), לכן נקבע יום הסתלקותו ליום תענית;

1) פ"ד (לעיל ע' 106).

2) ד"ה להבין מ"ש בזהר תרומה גנתא לא עאל בה ההוא גננא כו' – נדפס בס' ההשתטחות (קה"ת, תשנ"ח) ע' נג ואילך. וש"נ.

3) או"ח סתק"פ סק"ח.

4) שם ס"ב.

5) ראה תו"מ חל"ג ע' 404. וש"נ.

6) שער ספה"ע פ"ז. וראה תו"מ חט"ז ע' 280. וש"נ.

7) ראה גם תו"מ חכ"ה ע' 26 ואילך.

8) ח"א דרוש יז. ועוד.

9) ראה גם תו"מ חי"ג ע' 218 ואילך. וש"נ.