109

משא"כ בנוגע ליום ההילולא דרשב"י – כיון שהי' בשמחה ביום זה, וכמבואר באידרא (אידרא רבה10, ובעיקר באידרא זוטא11) שקודם הסתלקותו אמר "בחד קטירא אתקטרנא בי' בקוב"ה בי' אחידא בי' להיטא כו'", וסיים בפסוק12 "כי שם צוה ה' את הברכה חיים", ו"לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים כו'"13 [ולהעיר שעד"ז מצינו גם אצל אדמו"ר האמצעי, שנסתלק באמרו תיבת "חיי החיים"14] – לכן נקבע יום זה ליום שמחה.

אבל ביאור זה אינו מספיק – שהרי הא גופא דורש ביאור:

כיון שמדובר אודות רועה ישראל, ורועה נאמן, שמניח את כל הענינים וחושב רק אודות טובתן של כל ישראל, הרי מובן שכן הוא גם בנוגע לעניננו, שהסיבה לכך שאצל משה רבינו הי' ענין ההסתלקות שלא ברצון, היא, בגלל שכך הי' צריך להיות מצד טובתן של ישראל; וא"כ, מדוע אצל רשב"י – שגם אצלו הי' כל הענינים כפי שצריכים להיות מצד ישראל – הי' ענין של שמחה בשעת הסתלקותו?

ובפרט ע"פ הידוע שרשב"י הי' ניצוץ מנשמת משה רבינו15, וא"כ, קשה יותר מדוע יום ההילולא של משה רבינו הוא יום תענית, ואילו יום ההילולא של רשב"י הוא יום שמחה?

ולכן זקוקים להביאור שבמאמר הנ"ל – ע"פ קבלה וחסידות.

ג. המשך הענין – הביאור בקביעת ז' אדר ליום תענית בגלל מיתת משה, אף שיש בו ענין של שמחה מצד לידת משה, כי, התענית דז' אדר אינו בגלל שהוא "יום חייב", אלא מצד ענין התשובה, "והחי יתן אל לבו"16, ובזה ניתוסף יותר מצד ענין השמחה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס17 בלקו"ש חט"ז ע' 343 ואילך.

ד. אמנם, בימינו אלו לא מתענים בז' אדר, מצד חלישות הדור דלא מצי לצעורי נפשם כו', אבל אעפ"כ, צריך להיות ענין הצדקה תמורת התענית (כמבואר באגה"ת18).

10) זח"ג קמד, ב.

11) שם רפז, ב ואילך. רצא, א ואילך.

12) תהלים קלג, ג.

13) שם רצו, ב.

14) ראה תו"מ ח"ג ע' 95. וש"נ.

15) ראה שם ס"ע 334. וש"נ.

16) קהלת ז, ב.

17) בשילוב שיחת ש"פ תשא (שושן פורים קטן) שנה זו.

18) פ"ג.