126

בלתי מוגה

א. ביום הש"ק זה יש ב' ענינים: (א) אחד מימי חודש אדר ראשון. (ב) ענין הקשור עם פורים – שושן-פורים קטן. ואף שזהו רק שושן-פורים קטן, הרי זה עדיין אותו ענין, אלא שהוא באופן של קטנות.

ובהקדמה – שלכאורה לא שייך לחלק בענין הפורים (ושושן פורים) בין קטן לגדול:

בפורים ישנו החיוב "לבסומי .. עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"1.

וזהו החילוק שבין שמחת פורים לשמחת יו"ט: גם שמחת יו"ט קשורה עם שתיית יין – כמו בפורים שהחיוב "לבסומי" הוא "ביין" (כפירוש רש"י2) – כפי שפוסק רבינו הזקן בשו"ע3 ש"עכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה (ביו"ט) אלא ביין" (ולכן צריך לשתות רביעית יין ביו"ט4), אבל אעפ"כ, אין זה דומה לחיוב דשתיית יין בפורים, שהרי בנוגע ליו"ט פוסק רבינו הזקן בשו"ע5 ש"חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים .. יזהירו .. ולא ימשכו ביין כו'", בכדי להבטיח שלא יבואו לענין בלתי רצוי (שזהו"ע ד"ארור המן"); ואילו בפורים – החיוב "לבסומי" הוא "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ומובן, שכאשר נמצאים במעמד ומצב "דלא ידע", אזי לא שייך לחלק בין פורים קטן לפורים גדול (באדר שני), ומכ"ש לפורים סתם (בשנה פשוטה).

והגע עצמך: אם אדם נמצא במעמד ומצב שאינו יודע להבחין "בין ארור המן לברוך מרדכי", למרות היותם חלוקים זה מזה לא רק בכמות אלא גם באיכות, ועד שהם הפכיים זה מזה ומנוגדים זה לזה בתכלית הניגוד – הרי בודאי שלא שייך שיהי' אצלו חילוק בין "קטן" ל"גדול" (או "סתם"), שאינו אלא בכמות בלבד.

1) מגילה ז, ב. שו"ע או"ח סתרצ"ה ס"ב.

2) מגילה שם.

3) או"ח סתקכ"ט ס"ז. וש"נ.

4) ראה תו"א מג"א צט, סע"ג. וראה גם תו"מ חכ"ד ע' 75. וש"נ.

5) שם סי"ג. וש"נ.