144

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל גו'1, הנה בתיבת תשא יש ב' פירושים, הא', מלשון מנין2, והב', מלשון הרמה3, כמובן גם ממארז"ל4 אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. ולכאורה, ב' פירושים אלו הם הפכיים5, כי, ענין המנין שייך רק כאשר הדבר נשאר במציאותו, במדידה והגבלה, כמו שהי' קודם המנין, ובלאה"כ לא שייך ענין המנין. ואילו ענין ההרמה הוא שיוצא ממקומו, וכיון שמקום הו"ע של מדידה והגבלה, הרי ענין ההרמה הוא שנעשה למעלה ממדידה והגבלה, ואז לא שייך בו ענין המספר שכל ענינו הוא מדידה והגבלה.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה ביאור ענין המספר6, דלכאורה אינו מובן, כפי שהקשה השל"ה7 ממה שאמרו רז"ל8 אין הברכה מצוי' לא כו' בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, וא"כ, מהי המעלה בענין המספר, שעז"נ כי תשא וגו', ועד לסיום הענין, שעי"ז נעשה הענין דלכפר על נפשותיכם9. אך הענין הוא, כמבואר בשל"ה7, שיש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב, כי מאחר שנספר כל פרט לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו', ומבאר10, שזהו שאמרו רז"ל פ"ק דביצה11 כל שדרכו לימנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ז) או את שדרכו למנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ב), דאת שדרכו למנות הו"ע נעלה יותר מכל שדרכו למנות, שהרי גבי כל שדרכו למנות יש פלוגתא אם הוי דבר חשוב שלא בטיל, משא"כ גבי את שדרכו למנות, הרי לכו"ע לא בטיל.

1) ר"פ תשא.

2) ראה פרש"י ופי' ראב"ע הקצר עה"פ.

3) ראה גם אוה"ת תשא ע' א'תתכז. ע' א'תתלח. ועוד.

4) ב"ב יו"ד, ב.

5) ראה גם רד"ה זה יתנו תשל"ז.

6) בהבא לקמן – ראה אוה"ת שם ע' א'תתכח ואילך. וראה גם המשך תער"ב ח"א ע' קעא ואילך.

7) פ' במדבר שמז, א.

8) תענית ח, סע"ב. ב"מ מב, א.

9) תשא שם, טו.

10) שם שמח, ב.

11) ג, ב.