בס"ד. ש"פ פקודי, פרשת שקלים, מבה"ח וער"ח אדר-שני, ה'תשכ"ז

144

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל גו'1, הנה בתיבת תשא יש ב' פירושים, הא', מלשון מנין2, והב', מלשון הרמה3, כמובן גם ממארז"ל4 אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. ולכאורה, ב' פירושים אלו הם הפכיים5, כי, ענין המנין שייך רק כאשר הדבר נשאר במציאותו, במדידה והגבלה, כמו שהי' קודם המנין, ובלאה"כ לא שייך ענין המנין. ואילו ענין ההרמה הוא שיוצא ממקומו, וכיון שמקום הו"ע של מדידה והגבלה, הרי ענין ההרמה הוא שנעשה למעלה ממדידה והגבלה, ואז לא שייך בו ענין המספר שכל ענינו הוא מדידה והגבלה.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה ביאור ענין המספר6, דלכאורה אינו מובן, כפי שהקשה השל"ה7 ממה שאמרו רז"ל8 אין הברכה מצוי' לא כו' בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, וא"כ, מהי המעלה בענין המספר, שעז"נ כי תשא וגו', ועד לסיום הענין, שעי"ז נעשה הענין דלכפר על נפשותיכם9. אך הענין הוא, כמבואר בשל"ה7, שיש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב, כי מאחר שנספר כל פרט לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו', ומבאר10, שזהו שאמרו רז"ל פ"ק דביצה11 כל שדרכו לימנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ז) או את שדרכו למנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ב), דאת שדרכו למנות הו"ע נעלה יותר מכל שדרכו למנות, שהרי גבי כל שדרכו למנות יש פלוגתא אם הוי דבר חשוב שלא בטיל, משא"כ גבי את שדרכו למנות, הרי לכו"ע לא בטיל.

145

אך

צריך להבין, דלכאורה, הרי מצינו שיש מעלה בבחי' כל, כמ"ש12 כי כל בשמים ובארץ, ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא, דכל הוא ספירת היסוד13 שמקשר ומחבר כו', וא"כ, הרי בחי' כל היא למעלה מבחי' את דקאי על ספירת המלכות14. ויובן הענין ע"פ מ"ש15 יוצר אור גו' ובורא רע, ואיתא בגמרא16 כתיב רע וקרינן (בברכת יוצר: ובורא את) הכל, לישנא מעליא, ונמצא, שכינו את הרע בשם כל, שזהו לישנא מעליא רק ביחס לרע, והיינו שבחי' כל כולל את כל הענינים, גם קליפת נוגה, ואפילו למטה מזה כו'. ועז"נ17 יראו מהוי' כל הארץ, שגם אלו שהם בבחי' כל (כל הארץ) יראו מהוי', אלא שזו היא מדריגה תחתונה ביראה. ויש מדריגה נעלית יותר, שזהו מש"נ18 יראו את הוי', היינו, להיות בבחי' את הטפל19 לשם הוי', שלא יהי' לו שום רצון בפ"ע כלל. ועפ"ז מובן החילוק בין את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות, שאת שדרכו למנות, עם היותו בבחי' מספר, הרי הוא בבחי' ביטול לגמרי, את הטפל ממש, ולכן ממספר זה אין שום יניקה לחיצונים, ואדרבה, שגם בבחי' המספר נמשכת ברכה עצומה כמו בבחי' אשר לא יספר20. משא"כ כל שדרכו למנות, כיון שאינו בטל לגמרי אלא הוא בבחי' מציאות, הרי מזה יכול להשתלשל גם ענין הפכי כו', שזהו גם מה שאמרו אין הברכה שורה בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, כי בדבר המנוי יש יניקה לבחי' רע עין כו'21.

ג) אמנם

מצינו לפעמים שגם בדבר המנוי, שאינו סמוי מן העין, שמצד עצמו שייך שתהי' בו יניקה לבחי' רע עין, מ"מ, לא תשלוט בו עינא בישא (בחי' רע עין), כמארז"ל22 שזרעא דיוסף לא שלטא בי' עינא בישא, כמ"ש23 וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. והענין בזה, דהנה ידוע24 במעלת יוסף על השבטים והאבות, שכאשר יוסף עשה כלי ולבוש בדרך הטבע (שביקש משר המשקים שיזכירהו לפני פרעה), הי' זה ענין של חסרון, ועד שנענש על זה25, משא"כ ביעקב, הרי מצינו

146

שעשה כלי ולבוש בדרך הטבע, כמו בענין המקלות26 וכיו"ב, ואעפ"כ לא נחשב זה לחסרון אצלו, והיינו, לפי שמדריגת יוסף היתה למעלה ממדריגת יעקב, למעלה מעולם האצילות, ולגבי מדריגה נעלית זו הנה גם ענין של עשיית כלי ולבוש בדרך הטבע נחשב לחסרון כו'. ומצד גודל מעלת יוסף, לא שלטא בי' עינא בישא גם כשנמשך במקום כזה שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו גם ענין המספר, ובאופן שתומשך בו הברכה כמו בבחי' בלי מספר.

ומזה

מובן גם בענין בחי' כל (כל שדרכו למנות), בחי' היסוד (מדריגתו של יוסף27), שעם היות שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן אי אפשר להיות בו ענין המספר, מ"מ, כאשר נמשך בו מבחי' יחידו של עולם, שזהו"ע דאחיד בשמיא ובארעא (שנעשה ע"י המשכה ממדריגה נעלית ביותר), אזי לא שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו ענין המספר כמו שהוא בבחי' את (את שדרכו למנות), שהוא מספר בבחי' בלי מספר (כנ"ל).

וזהו

גם מש"נ בזרעא דיוסף וידגו לרוב בקרב הארץ, שהם כמו דגים שבים שאין עין הרע שולטת בהם, דהנה, ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא, שהנבראים שבו הם בבחי' ביטול במקורם, בחי' את הטפל (יראו את הוי'), והחידוש הוא שגם כאשר נמצאים בקרב הארץ, בחי' עלמא דאתגליא (שמצד עצמו יש שם רק הביטול דיראו מהוי' כל הארץ), יומשך ענין הביטול כמו דגים שבים, שאז גם המספר הוא בבחי' בלי מספר, כחול הים אשר לא יספר.

ד) וזהו

כי תשא גו', שיש בזה ב' פירושים, מלשון מנין, ומלשון הרמה, כי, כדי שיוכל להיות המנין באופן הרצוי, כהמשך הכתוב שלא יהי' בהם נגף בפקוד אותם (שהמנין שולט בו עין הרע כו'28), ועד למנין באופן שהמספר הוא בבחי' בלי מספר, הרי זה ע"י ענין ההרמה, ובאופן דתשא את ראש בני ישראל, את דייקא, שיהיו בבחי' את, את הטפל, יראו את הוי'. וזהו גם מ"ש29 כל העובר על הפקודים, כדאיתא בירושלמי30 כל דעבר בימא, שהו"ע קריעת ים סוף, חיבור ים ויבשה31,

147

שגם בעלמא דאתגליא נמשך הביטול דבחי' את שבעלמא דאתכסיא. וענינו בעבודת כל אחד מישראל הוא שגם בנשמה המלובשת בגוף (עלמא דאתגליא) נמשך ומתגלה עצם הנשמה (עלמא דאתכסיא), שזהו גם הענין דתשא את ראש, להעלותם למעלה גם מבחי' הראש. והעלאה זו נעשית ע"י ענין הצדקה, כמארז"ל הנ"ל אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, את באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה32, והיינו, לפי שצדקה תרומם גוי33. וענין זה נעשה גם ע"י צדקה רוחנית, שזהו כללות הענין דהפצת המעיינות חוצה, שעי"ז זוכים לגילוי המשיח34, שאז יקויים היעוד ולא יכנף עוד מוריך35, בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו.

______  ______

1) ר"פ תשא.

2) ראה פרש"י ופי' ראב"ע הקצר עה"פ.

3) ראה גם אוה"ת תשא ע' א'תתכז. ע' א'תתלח. ועוד.

4) ב"ב יו"ד, ב.

5) ראה גם רד"ה זה יתנו תשל"ז.

6) בהבא לקמן – ראה אוה"ת שם ע' א'תתכח ואילך. וראה גם המשך תער"ב ח"א ע' קעא ואילך.

7) פ' במדבר שמז, א.

8) תענית ח, סע"ב. ב"מ מב, א.

9) תשא שם, טו.

10) שם שמח, ב.

11) ג, ב.

12) דברי הימים-א כט, יא.

13) ראה זח"א יז, א. לא, א. ובכ"מ.

14) ראה פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) פ"א.

15) ישעי' מה, ז.

16) ברכות יא, ריש ע"ב.

17) תהלים לג, ח. וראה לקו"ת במדבר יג, ב.

18) שם לד, יו"ד.

19) סוכה ו, סע"א. ב"ק פב, א.

20) וישלח לב, יג. הושע ב, א.

21) מאו"א ע, יד.

22) ברכות כ, א. וש"נ.

23) ויחי מח, טז.

24) ראה סה"מ עזר"ת ס"ע קב ואילך.

25) ראה ב"ר פפ"ט, ג. פרש"י וישב מ, כג.

26) ויצא ל, לז ואילך.

27) עץ חיים שער כו (שער הצלם) פ"ג.

28) פרש"י עה"פ.

29) תשא שם, יג.

30) שקלים פ"א ה"ג.

31) ראה סה"מ תרע"ח ע' רנד ואילך. ובכ"מ.

32) פרש"י שם.

33) משלי יד, לד (ב"ב שם. תנחומא תשא ה). וראה תו"א בראשית א, ב.

34) ראה אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחילתו. ובכ"מ.

35) ישעי' ל, כ. תניא פל"ו.