165

(הנחה בלתי מוגה)

וקבל

היהודים את אשר החלו לעשות1, ומבאר רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו2, דעתה בזמן הגלות (בימי אחשורוש) הם קבלו מה שהחלו כבר בזמן דמתן תורה, וכאמרם ז"ל3 ע"פ4 קיימו וקבלו היהודים, דקיימו עתה מה שקבלו כבר בזמן דמ"ת (כי בנוגע למ"ת נאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא, והקיום על זה הי' בימי אחשורוש). ומדייק בזה, דלכאורה הוא דבר נפלא (תמיהה גדולה), דבמ"ת היו ישראל בתכלית העילוי כו', והיינו, שהיו ברום המעלה, הן בגשמיות, שזה עתה יצאו ממצרים ביד רמה5, וברכוש גדול6, ועד שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים7, וכן ברוחניות, דכתיב8 ויחן שם ישראל נגד ההר, ויחן לשון יחיד, כי, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן9, ולכן הי' אצלם רק לב אחד לאביהם שבשמים10, ואעפ"כ, הי' הענין דמ"ת רק התחלה, החלו לעשות. ואילו הגמר והקיום הי' בזמן הגלות דוקא, שענין הגלות בכלל הוא באופן שאותותינו לא ראינו גו' (ולא אתנו יודע עד מה)11, והיינו, שענין האותיות (אותותינו), מלשון אתא בוקר12, שמביא וממשיך אור והארת הבוקר, הוא באופן שלא ראינו, היפך הגילוי, ובפרט הגלות בזמן ההוא, שגזרו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים גו' מנער ועד זקן טף ונשים13, שזוהי גזירה שלא היתה כמוה, שלכן היו בנ"י במעמד ומצב שהעיר שושן נבוכה14 (ככל פרטי הדבר), ואעפ"כ, הנה דוקא אז קיימו מה שקיבלו כבר במ"ת, שאז הי' רק באופן דהחלו.

1) אסתר ט, כג.

2) ד"ה זה תרפ"ז – נדפס בקונטרס פט (סה"מ תשי"א ע' 180 ואילך), ואח"כ בסה"מ תרפ"ז ע' קי ואילך. וראה גם מכתב כ"ה אד"ר שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' דש ואילך).

3) שבת פח, א.

4) אסתר שם, כז.

5) בשלח יד, ח.

6) לך לך טו, יד.

7) מכילתא בא יב, לו. רש"י בשלח טו, כב.

8) יתרו יט, ב (ובפרש"י).

9) שבת קמו, רע"א.

10) ע"פ ברכות נז, א. וראה תנחומא יתרו יג. יל"ש יתרו רמז רפו.

11) תהלים עד, ט.

12) לשון הכתוב – ישעי' כא, יב. וראה תו"א מקץ מב, ב. לקו"ת במדבר יא, ג. ובכ"מ.

13) אסתר ג, יג.

14) שם, טו ובפרש"י.