175

בלתי מוגה

א. זה עתה נדפס קונטרס – מאמר של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבו מדובר אודות עניני הפורים1.

מאמר זה נאמר במעמד ומצב של מיצר ושבי', כשהיתה סכנת נפשות בפועל2, ואעפ"כ, דובר במאמר אודות התעסקות עבור עניני תומ"צ, ובפרט עבור חינוך הכשר, וחינוך על טהרת הקודש.

ועאכו"כ כאשר הקב"ה בירך והצליח והוציא מן המיצר והשבי' והעמיד במעמד ומצב שיכולים לעשות ענינים אלו מתוך הרחבה, הן בגשמיות והן ברוחניות, ובודאי שאין בזה איזו סכנה ח"ו, אפילו לא סכנה קטנה – הרי בודאי שאפשריות זו מהוה הוכחה שחובת השעה לעסוק בזה כמה פעמים ככה.

והובטחנו ע"י חכמינו ז"ל3 שכאשר "יגעת" – שענין היגיעה הוא באופן של היפך הטבע, יותר מהכחות הרגילים – אזי "ומצאת", כמו מציאה שאינה לפי ערך הטירחא, והיינו, שההצלחה תהי' שלא לפי ערך היגיעה4. וכיון שרואים בטבע בני אדם, שכאשר האדם בטוח שיצליח בעבודתו, אזי עשייתו היא ביתר עריבות ("געשמאַק"), חיות ושמחה – הרי מובן, שכאשר ישנה ההבטחה ד"מצאת", אזי ניתוסף גם ב"יגעת" הן בכמות והן באיכות, וגם בנקל יותר.

ב. המאמר שאודותיו מדובר הוא על פסוק במגילה5: "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות". ומזה מובן, שגם התחלת המאמר, וגם סוף המאמר, כשחוזר לתירוץ השאלות שבראש המאמר על הפסוק "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" – שייכים לתוכן המאמר.

ולהעיר, שכיון שכבר עברו ארבעים שנה מאמירת המאמר בשנת תרפ"ז, הרי ע"פ הכלל בגמרא6 ש"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין", מובן, שעכשיו יכולים לבוא להבנה עמוקה יותר בהענין

1) ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז – נדפס לאח"ז בסה"מ תרפ"ז ע' קי ואילך. וראה גם לעיל ע' 159. וש"נ.

2) ראה מכתב אחד הרבנים שנדפס בסוף הקונטרס, ולאח"ז בסה"מ שם ע' רפח ואילך.

3) מגילה ו, ריש ע"ב.

4) ראה גם תו"מ חמ"ח ע' 247. וש"נ.

5) אסתר ט, כג.

6) ע"ז ה, ריש ע"ב.