בס"ד. ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ז

238

(הנחה בלתי מוגה)

החודש1

הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה2, ואמרו רז"ל3 משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה. וצריך להבין מהו הטעם שדוקא במצות קידוש החודש נאמר לכם, הרי ישנם בתורה כו"כ מצוות שניתנו רק לבנ"י ואעפ"כ לא נאמר בהם לכם, והפעם הראשונה שנאמר לכם הרי זה במצות קידוש החודש דוקא. גם צריך להבין מ"ש החודש הזה לכם, דמשמע שע"י שהחודש הוא בבחי' הזה אזי נעשה לכם, וצריך להבין הקישור ביניהם.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה משנת"ל (במאמר דפורים4, שמיוסד על מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע5) בפירוש תיבת זה, שענינו גילוי, שמתגלה לא רק מציאות הדבר, אלא שגם מהותו, דהיינו מה שהוא, בא בגילוי. וזהו שאמרו רז"ל6 כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, דאף שגם נבואת כל הנביאים היתה באופן של ראי' ממש, ראי' גשמית ומוחשית7, מ"מ, אצל כל שאר הנביאים היתה הראי' רק במציאות דאלקות8, משא"כ אצל משה היתה הראי' במהות דאלקות. ונתבאר לעיל9 שבענין הספירות קאי זה על בחי' ז"א. וכמו"כ נקראת החכמה בשם זה, וכן גם הכתר נקרא בשם זה, והיינו פנימיות הכתר, משא"כ חיצוניות הכתר נקראת בשם כה, וכן הבינה נקראת בשם כה. וזהו גם הענין שכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, דאף שמבואר בכ"מ שכה וזה הם כנגד מלכות וז"א, הנה לפעמים

239

מבואר שהם כנגד בינה וחכמה, וזהו שמשה נתנבא בזה, בחי' חכמה, שזהו ענינו של משה, כמ"ש10 ונחנו מה.

ונתבאר

בזה9, שאף שהענין שבינה נקראת כה הוא לכאורה רק לגבי חכמה, מ"מ, מבאר כ"ק אדנ"ע שזהו גם לגבי ז"א (שנקרא זה), אף שבינה היא למעלה מז"א, והיינו, לפי שעיקר ענין הגילוי (זה) הוא בז"א, משא"כ בבינה, אף שהיא למעלה מז"א. וכידוע המשל בזה מהבעש"ט ז"ל11 מענין השווינדל טרעפּ, שכאשר עומד במדריגה עליונה יותר, אבל היא מאחורי העמוד, אזי אינו רואה את הצורה שבראש העמוד, אף שראה אותה כשהיתה נכחו בעמדו במדריגה התחתונה.

והנה

כשם שהמעלה דבחי' ז"א שנקרא זה (שמורה על ענין הגילוי) היא לא רק לגבי בחי' מלכות, אלא גם לגבי בחי' בינה שנקראת כה, כמו"כ גם המעלה דבחי' חכמה שנקראת זה היא לא רק לגבי בחי' בינה, אלא גם לגבי בחי' (חיצוניות) הכתר שנקראת כה.

ג) וביאור

הענין, דהנה12, בחי' החכמה אינה התפשטות מאיזה דבר, כי אם, ענין ודבר עצמי, והיינו, שנמצאת ממקורה לא בבחי' גילוי והתפשטות, אלא בבחי' עצמי. וז"ש13 והחכמה מאין תמצא, אין הוא בחי' הכתר14, ומשם נמצאת החכמה בדרך יש מאין, וזהו תמצא, כמו המציאה, שהמוצא את המציאה אינו יודע מאין באה המציאה15, וכמו"כ בחי' החכמה אינה מרגשת את מקורה, והיינו לפי שאינה גילוי והתפשטות מאיזה דבר, אלא ענין עצמי. והדוגמא לזה הוא מיש הנברא, דהנה, מציאות היש אינה התפשטות מהרוחניות, שהרי עד כמה שתהי' התפשטות הרוחנית ה"ז ישאר ענין רוחני, ולא יתהווה מזה דבר גשמי (כמבואר בכמה מאמרים16), אלא התהוות מציאות גשמי היא בדרך יש מאין, שהיש

240

מרגיש שהוא מציאות בפני עצמו, וכל מה שרואה בעולם, הנה ללא התבוננות, נראה בעיניו שהוא מציאות בפני עצמו, והיינו לפי שהתהוות היש היא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה (כמבואר באגה"ק17), ומשום זה נרגש אצל היש שאין לו עילה כו', היינו, שאינו בבחי' התפשטות ממקורו. ומ"ש בשער היחוד והאמונה18 שבאמת אינו דבר בפני עצמו אלא כמו התפשטות האור מהשמש, הנה זהו לפי אמיתית הענין, שבאמת אינו בבחי' יש, אלא הוא הארה מתפשטת ממקורו, והוא בחי' אין ורוחני, אבל בהרגש הנברא הרי הוא יש שאין לו עילה כו', וא"כ, בזה שהוא יש, אינו בחי' התפשטות ממקורו, אלא הוא דבר עצמי. וכן הוא בענין החכמה, שאינה בבחי' גילוי והתפשטות, אלא בבחי' דבר עצמי, אלא שאין זה כמו היש הנברא שנתחדש דבר שנמצא בבחי' מציאות יש, משא"כ ההתחדשות שבבחי' החכמה היא שנמצא בבחי' מציאות אור, אלא שאין זה אור מתפשט, כי אם אור עצמי. וכן גם הביטול דחכמה הוא ביטול עצמי, והיינו, שהביטול אינו מצד איזה טעם והתבוננות (כמו הביטול שנעשה בהמדות), אלא הוא ביטול עצמי מצד עצמו19 (וכמו שרואים באדם למטה, שיש בני אדם שהם בטלים בעצם, ואינם צריכים לענין של טעם והתבוננות כו'), ומשום זה היא כלי להשראת אוא"ס, כמ"ש רבינו הזקן בתניא20: שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בע"ח21 שאור א"ס ב"ה אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחילה בספי' חכמה, והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה.

ד) והנה

כיון שהחכמה היא בחי' עצמי, לכן נמצאת בחי' החכמה בכל דבר, וכמו שמכל דבר יכולים להוציא שמן כו', כי, להיותה בחי' עצמי הרי היא נמשכת בכל מקום22. ועוד זאת, שכל המדריגות שלמעלה ממדריגת החכמה ישנם בחכמה, והיינו לפי שהחכמה היא בחי' עצמי לכן יש בה הכל, וכל מה שיש ונמצא בבחי' החכמה ה"ז בחי' העצמות של מדריגה זו, דכיון שהחכמה היא בחי' עצמי בעצם מהותה,

241

הנה כל מה שמתלבש בה הוא בחי' העצמות. ולכן גם התגלות כל המדריגות היא ע"י החכמה, אלא שענין הגילוי הוא עד כמה ששייך גילוי בבחי' העצם, והיינו, שגם הגילוי של כל הענינים הוא כפי שהם בהעצם. וזהו שגילוי החכמה הוא באופן של נקודה, דלכאורה, איך שייך שיהי' גם גילוי וגם נקודה, אך הענין הוא, שהגילוי בחכמה הוא באופן שכל דבר מתגלה כפי שהוא בעצם, ולכן הגילוי הוא באופן של נקודה23. והדוגמא לזה הוא מטיפת האב שיש בה מכל האברים ומכל הכחות והעצמות של הנפש, שזהו בחי' העצמות של כל הדברים. ודוגמתו למעלה היא בחי' החכמה, שנקראת טיפת אבא, שיש בזה הכל, והכל הוא בחי' העצמיות. ויתירה מזה, שאין זה רק כמו טיפת האב שכוללת רק מה שיומשך ויתגלה ממנה, אלא היא כוללת גם בחי' העצמיות שאינו יכול לבוא בבחי' התפשטות וגילוי, והדוגמא לזה היא נקודת הרושם, שלא זו בלבד שכוללת בעצמה כל מה שנתגלה אח"כ בסדר השתלשלות, אלא נמצא בה גם מבחי' העצמיות שאינו יכול לבוא בבחי' התפשטות וגילוי בסדר השתלשלות, בחי' העצם שלמעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו'. ובפרט ע"פ הידוע שנקודת הרושם הוא אות יו"ד דשם הוי' הכללי שבכללות המשכת הקו24, וגם החכמה היא אות יו"ד דשם הוי'25, ולכן יש להם שייכות זה לזה. אבל יש גם חילוק ביניהם, שנקודת הרושם היא בבחי' העלם, ואף שהכוונה בזה היא בשביל הגילוי26, מ"מ ה"ז נקודה העלמית, משא"כ נקודת החכמה היא בבחי' גילוי, אלא שהגילוי הוא באופן שמתגלה עצם הדבר, כי, כל ענין החכמה הוא גילוי, היינו, לגלות את כל הענינים כפי שהם מצד העצם. ולכן נקראת החכמה בשם זה (משא"כ חיצוניות הכתר, שנקראת בשם כה27). וזהו גם שלעת"ל כתיב28 ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי יתגלה בחי' העצמות שבכאו"א, ולכן לא יצטרך לקבל כו'.

ה) ועפ"ז

יתבאר גם מ"ש החודש הזה גו', דהנה, החודש קאי על ספירת המלכות, והזה קאי על ז"א (כנ"ל שז"א נקרא זה), והחודש הזה הו"ע יחוד ז"א ומלכות, יחוד שמשא וסיהרא (שזהו ענין

242

ראש חודש29), ושרשו הוא מבחי' יחוד פנימי דחכמה ובינה30 (כנ"ל שגם חכמה נקרא זה, ואדרבה, עיקר ענין "זה" הוא בחכמה), וע"י יחוד פנימי דחו"ב נעשה גם יחוד ז"א ומלכות, יחוד שמשא וסיהרא. ובענין היחוד פנימי דחו"ב שבר"ח הנה חודש ניסן הוא הראשון31, שזהו שנאמר בו החודש הזה גו' ראש חדשים. וזהו גם מה שמבואר במאמרי אדמו"ר הצ"צ32 ואדמו"ר מהר"ש33 בענין י"ב ראשי חדשים שהם כנגד י"ב צירופי שם הוי' (שהם מבחי' זה), שבר"ח ניסן מאיר צירוף שם הוי' כסדרו (משא"כ בשאר ראשי חדשים שצירוף שם הוי' אינו כסדרו), והיינו, ששם הוי' הוא בגילוי (שהרי שינוי הצירוף הו"ע של העלם)34, ולכן אז הוא עיקר הענין דהחודש הזה, שזה ענינו גילוי. ויש להוסיף, שהחילוק בין ב' הבחי' שנקראים בשם זה, ז"א וחכמה, הוא ע"ד החילוק בין פ"א זה לב"פ זה, כדאיתא במדרש35 שבעוה"ז אמרו ישראל זה פעם אחת, זה אלי36, ולעת"ל יאמרו ב"פ זה, שנאמר37 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו גו', והיינו38, דכיון שזה מורה על הגילוי, הנה ב"פ זה מורה שהגילוי הוא ממדריגה נעלית יותר, והיינו, שגילוי שם הוי' (זה) עכשיו הוא בחי' שם הוי' דלתתא, ולעת"ל יהי' גילוי בחי' שם הוי' דלעילא, ועד"ז הוא גם החילוק בין ז"א לחכמה, כי, ספירת החכמה, עם היותה ראשית ההשתלשלות, הרי עיקר ההשתלשלות מתחיל מספירת הבינה, ואילו החכמה היא למעלה מהשתלשלות39 (ע"ד שם הוי' דלעילא). וע"ד החילוק שבין ד"פ אמת שלפני עזרת (שהם ד' אותיות שם הוי' דלתתא) וד"פ אמת שבעזרת (שהם ד' אותיות שם הוי' דלעילא)40, שזהו"ע אמת לאמיתו41, והרי אמיתית ענין האמת הוא בחי' החכמה42. ועיקר גילוי בחי' זו יהי' לעת"ל, שאז יתגלו כל הענינים, לא רק בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, אלא גם בחי' העצם שלמעלה משניהם.

243

ו) וזהו

גם מש"נ החודש הזה לכם, כי, כאשר ישנו הענין דהחודש הזה, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, שבשרשו הו"ע יחוד חו"ב, אזי נעשה לכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך43, כי, מצד בחי' החכמה (יחו"ד חו"ב) שלמעלה מהשתלשלות, אין מקום ליניקת החיצונים44.

וענינו

בעבודה, כמבואר בתניא45 שאוא"ס ב"ה מלובש בבחי' החכמה שבנפש האדם יהי' מי שיהי' מישראל, והו"ע נקודת היהדות שבכאו"א מישראל, ומצד זה יש בו ביטול עצמי46, היינו, לא רק ביטול שמצד טעם והתבוננות, או מצד זה שנמצא בד' אמות של מי שגדול הימנו, שביטול זה אינו שוה בכל, אלא יש בו חילוקי דרגות, שיש כאלו שהביטול אצלם הוא ביותר, ויש כאלו שאין אצלם הביטול כ"כ, ויש כאלו שאין אצלם ביטול זה כלל, משא"כ הביטול עצמי שמצד בחי' החכמה שבנפש שבו מלובש אוא"ס ב"ה, ישנו תמיד בכאו"א מישראל, ומתעורר כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה כו' [וכמו בימי הפורים, שעמדו במס"נ במשך כל השנה ולא עלתה בלבם מחשבת חוץ ח"ו, כדאיתא בתו"א47], לעמוד בנסיון למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כגון להשתחוות לע"ז אף שאינו מאמין בה כלל בלבו.

ז) וזהו

החודש הזה לכם, שכאשר ישנו הגילוי דבחי' זה, אזי נעשה לכם (כנ"ל), ועז"נ ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שהגילוי דבחי' זה (שעי"ז נעשה לכם) נמשך על כל השנה. ועי"ז נעשה ענין הגאולה, כנ"ל שכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה, שזהו"ע יצי"מ, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות48, בגאולה העתידה לבוא ע"י משיח צדקנו.

______  ______

1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו – ד"ה וקבל היהודים (לעיל ע' קעג ואילך).

2) בא יב, ב.

3) שמו"ר פט"ו, יא.

4) ד"ה וקבל היהודים הנ"ל.

5) ד"ה ויאמר גו' לך לך וד"ה וירא אליו העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' תשטו ואילך).

6) ספרי ופרש"י מטות ל, ב.

7) ראה תניא אגה"ק סי"ט (קכז, ב). וראה גם אוה"ת משפטים ע' א'רפה.

8) בהמשך תער"ב שם, שאף ש"נבואה הוא גילוי המהות", הרי זה "רק מבחי' חיצוניות המל' שהיא בחי' דמות לבד, ועוד זאת .. שנתלבש בלבוש השגתם כו'", עיי"ש.

9) ד"ה וקבל הנ"ל פ"ב.

10) בשלח טז, ז-ח. וראה לקו"ת פקודי ו, ב.

11) ראה אוה"ת מטות ע' א'רפג. סה"מ תרנ"ז ע' ט. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' ריד ואילך. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתפד. כתר שם טוב (הוצאת תשס"ד) בהוספות סימן נג-נד. וש"נ.

12) בהבא לקמן – ראה ד"ה ויהיו חיי שרה העת"ר (המשך תער"ב שם ע' תשלב ואילך).

13) איוב כח, יב.

14) ראה זח"ב קכא, סע"א (ברע"מ). תניא אגה"ק סי"ז (קכו, רע"א). תו"א תולדות יט, ד. לקו"ת פרשתנו (תזריע) כב, סע"ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א ע' שמא. סה"מ עטר"ת ס"ע תפד ואילך. תרצ"ו ס"ע 89 ואילך.

15) ראה לקו"ת פ' ראה כו, ד. שה"ש מא, ד.

16) ראה תו"א מג"א צ, א. לקו"ת פינחס עח, ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תשפב. ובכ"מ.

17) ס"כ (קל, סע"א ואילך).

18) פ"ד.

19) ראה גם המשך תער"ב ח"א פרנ"ח.

20) פל"ה בהגהה.

21) שער מז (שער סדר אבי"ע) פ"ב.

22) ראה גם המשך תער"ב שם פשמ"ה. וראה תו"א מקץ לט, א. הוספות קי, ד. ד"ה ויצא תרצ"א פ"ב (סה"מ תרצ"א ע' קיט). וש"נ.

23) ראה גם ביאורי הזהר להצ"צ ח"א ע' תקיג ואילך. סה"מ פר"ת ע' מ ואילך. תרפ"א ע' קכח ואילך.

24) ראה גם סה"מ תרנ"ט ע' עז.

25) ראה עץ חיים שער ג (שער סדר אצילות למהרח"ו) פ"א. שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א-ב. תניא אגה"ת פ"ד.

26) ראה גם המשך תער"ב שם פשי"ד.

27) בזכרון אחדים: אע"פ ששם נמצאים כל הענינים, ושם הוא מקומם, מ"מ, הכל הוא בהעלם.

28) ירמי' לא, לג.

29) ראה אוה"ת בא ע' רנג.

30) ראה ד"ה החודש תרנ"ד פ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' קלה).

31) שם פ"ב (ע' קלג).

32) אוה"ת שם ע' רסב.

33) ראה ד"ה החודש תרכ"ו (סה"מ תרכ"ו ע' ל. ע' לו).

34) ראה ד"ה החודש אעת"ר (סה"מ אעת"ר ע' סד).

35) שמו"ר ספכ"ג.

36) בשלח טו, ב.

37) ישעי' כה, ט.

38) ד"ה החודש הנ"ל תרכ"ו (סה"מ תרכ"ו ע' לז). וראה גם סה"מ תרנ"ד ע' קנד.

39) ראה קונטרס ומעין מאמר כז פ"ב (ע' 134). ועוד.

40) סה"מ תרנ"ד ע' קל.

41) לקו"ת בהר מ, א.

42) לקו"ת מסעי צה, ד.

43) משלי ה, יז.

44) ראה לקו"ת ואתחנן יו"ד, א. דרושים לשמע"צ פ, ד.

45) פי"ח-יט.

46) ראה לעיל ס"ג.

47) צז, א. קכ, ד.

48) מיכה ז, טו.