257

(הנחה בלתי מוגה)

דודי

לי ואני לו הרועה בשושנים1, הנה, ברש"י ומד"ר2 פירשו שקאי על יצי"מ שבחודש ניסן, שאז הי' דודי לי תחילה, כי, פעם כתיב3 אני לדודי ודודי לי, ר"ת אלול4, שאז הוא זמן התשובה, שהיא מלמטה למעלה, ולכן אני לדודי תחילה, אבל ביצי"מ בפסח הי' דודי לי תחילה, שזהו מלמעלה למטה, כמ"ש5 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, והיינו שמצד מעמדם ומצבם של בנ"י הי' צורך בענין של דילוג, שזהו גילוי מלמעלה למטה, ולכן הי' תחילה דודי לי (מלמעלה למטה) ואח"כ אני לו (מלמטה למעלה). ומביא כ"ק אדמו"ר מהר"ש במאמר דשבת הגדול תרכ"ז6 (לפני מאה שנה), מה שאמרו רז"ל2 על הפסוק דודי לי, הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לאב שנאמר כי אתה אבינו7, כי הייתי לישראל לאב8, ואני לו לבן, בני בכורי ישראל9, בנים אתם להוי' אלקיכם10, הוא לי לרועה, רועה ישראל האזינה11, ואני לו לצאן, שנאמר12 ואתן צאני צאן מרעיתי. וצריך להבין הדמיון בין אב ובן לצאן ורועה, שהרי ההשגחה והחביבות של רועה לצאן אינה בערך להשגחה וחביבות של אב לבן. אך הענין הוא, שאב ובן זהו בזמן הגאולה, ולכן הובא הפסוק כי הייתי לישראל, שרישי' דקרא הוא בבכי יבואו, שקאי על הגאולה העתידה, וגם הפסוק בני בכורי ישראל נאמר למשה בתחלת שליחותו אל פרעה לגאול את בנ"י. אבל בזמן הגלות נמשלו נש"י לבחי' צאן, והקב"ה כביכול לבחי' רועה. וממשיך בהמאמר, שלהבין מהו ענין המשל מצאן ורועה, יובן בהקדם מה שנתבאר עוד במדרש בפירוש הפסוק דודי לי, לכשיהי' לי דבר לא תבעתי אלא מידו,

1) שה"ש ב, טז.

2) שהש"ר עה"פ.

3) שה"ש ו, ג.

4) פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א. שער הפסוקים שה"ש עה"פ. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (ד"ה עוד יש (קטו, ב)). ב"ח לטור או"ח סתקפ"א. ועוד.

5) שה"ש ב, ח.

6) סה"מ תרכ"ז ע' רכב (וראה גם הדרושים שנסמנו שם).

7) ישעי' סג, טז.

8) ירמי' לא, ח.

9) שמות ד, כב.

10) פ' ראה יד, א.

11) תהלים פ, ב.

12) יחזקאל לד, לא.