29

הענין של יצי"מ הוא דבר גדול ביותר – שאז נעשו בנ"י "עם לבדד ישכון"5, ע"י "אלקים קרובים"6, "אשר הלך .. לפדות לו עם"7, "לקחת לו גוי מקרב גוי"8.

ועז"נ9 "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", היינו, שהתכלית והשלימות של יצי"מ היא כאשר "תעבדון את האלקים על ההר הזה", שזהו"ע של מתן-תורה על הר סיני.

וההתחלה בזה היא – במוצאי שבת פרשת בשלח, שאז מתחיל השבוע והעבודה של פרשת יתרו.

ג. ובשנה זו ניתוסף עוד ענין – יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו:

ענינו של יום הילולא מובן במכ"ש מ"יאָרצייט" אצל כל נשמה, שאז נעשית עלי', ועאכו"כ אצל נשמה של צדיק, שהעלי' היא ביתר שאת וביתר עוז.

וכאשר מדובר אודות צדיק שהי' "רועה נאמן", כמו ה"רועה נאמן" הראשון, משה רבינו, שעליו נאמר10 "ומשה הי' רועה", ועד"ז "רועה נאמן" בכל דור ודור, אתפשטותא דמשה בכל דרא11, שזהו ענינם של ראשי ישראל שבכל דור, להנהיג את הדור [ולא להסתגר בד' אמות שלהם ולילך שם "מחיל אל חיל"12, שזוהי עבודה עבור סוג אחר של נשמות] – הרי זה כפי שכותב בעל ההילולא במכתב הידוע13 בנוגע להסתלקות- הילולא של נשיא, שאפילו כאשר הנשמה עולה למעלה, אזי "לא יפרדו מ(אלו שהיו) צאן מרעיתם" (בחיים חיותם בעלמא דין), אלא ממשיכים לעורר עליהם רחמים עליונים מלמעלה, ולהשפיע להם כל ההשפעות, ברוחניות ובגשמיות.

ומזה מובן, שכאשר מדובר אודות צדיק שענינו הוא להיות רועה צאן מרעיתו – אזי העלי' ביום ההילולא היא לא רק בהנוגע לנשמתו בלבד, אלא כאשר יש עלי' לנשמתו, הרי הוא מנצל זאת מיד בשביל עלי' גם עבור צאן מרעיתו.

5) בלק כג, ט.

6) ואתחנן ד, ז.

7) דברי הימים-א יז, כא.

8) ואתחנן שם, לד.

9) שמות ג, יב ובפרש"י. שמו"ר פ"ג, ד. וראה לקו"ש חל"ו ע' 7 ואילך.

10) שם, א.

11) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

12) תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן.

13) אג"ק שלו ח"א ע' קמא.