308

א) מהו הקישור בין ג' ענינים אלו, שלכן נקבעו שלשתם בפיסקא אחת?

ב) הפיסקא "כל דכפין כו'" – מקומה לכאורה לפני הפיסקא "הא לחמא עניא כו'", שהרי תוכנה הוא הזמנה ל"דכפין" ו"דצריך" כדי שיוכל להשתתף בסדר הפסח, והרי גם הוא צריך להשתתף באמירת כל ההגדה – גם בפיסקא "הא לחמא עניא" (שגם היא נכללת בהסימן ד"מגיד")?

ג) הפיסקא "השתא הכא כו'" – כיון שאינה שייכת לסיפור יציאת מצרים, הרי מקומה לכאורה בסוף ההגדה, כשם שאמירת "לשנה הבאה בירושלים" היא בסוף הסדר?

ג. ויובן בהקדם תוכן ההזמנה "כל דכפין כו'" – שזוהי עבודה קשה ביותר, הן בגשמיות והן ברוחניות:

ברוחניות – כי, בידעו שמדובר אודות עני, והרי "אין יסורין בלא עוון"8, הרי יכול לחשוב שאין לו לשנות את הסדר שקבע הקב"ה!... (וכפי שמצינו בגמרא9 שנשאלה שאלה זו אצל ר' עקיבא. ומה שהשיב ר"ע שם בענין החילוק בין בן לעבד כו' – הרי זה שייך רק במעמד ומצב שלאחר מ"ת).

ובגשמיות – שהרי באמרו "כל דכפין כו' כל דצריך כו'", שמזמין את כל אלו הזקוקים לכך, עליו להכין את צרכי הפסח עבור כולם, ובשביל זה דרוש הון עצום!... בפרט ע"פ דברי חז"ל במסכת בבא מציעא10 לענין פועלים: "אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב"!

ולכן מקדימים לומר "הא לחמא עניא" – שזוהי ההבהרה ("באַוואָרעניש") מראש שאין ברשותו אלא "לחמא עניא" בלבד, וכדאיתא בגמרא שם, שאם התנה עמהם מתחלה שלא יתן להם אלא פת וקטנית בלבד, אינו צריך ליתן להם יותר. – זהו הטעם לאמירת "הא לחמא עניא" ע"פ נגלה11.

וענינו ברוחניות – ש"לחמא עניא" הו"ע הביטול, כידוע החילוק בין חמץ למצה12, שחמץ הו"ע של התנשאות והגבהה, ואילו מצה שאינה תופחת, מורה על הביטול.

8) שבת נה, סע"א.

9) ב"ב יו"ד, א.

10) פג, סע"א.

11) ראה גם פירוש שמחת הרגל (להחיד"א) על הגש"פ פיסקא זו.

12) ראה לקו"ת צו יג, ג. שה"ש יד, ד. ובכ"מ.