337

(הנחה בלתי מוגה)

הפך1

ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו2. ופירוש הכתוב הוא3, הפך ים ליבשה, לשון עבר, קאי על קריעת ים סוף, ובנהר יעברו ברגל, לשון עתיד, קאי על לעתיד לבוא, שאז יהי' והניף ידו4 על הנהר בעים רוחו, לאחרי אשר והחרים ה' את לשון ים מצרים, וממשיך בכתוב שם נשמחה בו, שלעתיד לבוא תהי' השמחה בו בעצמותו5. והנה, מזה שהכתוב מקשר ב' הענינים דהפך ים ליבשה (שהי' בקרי"ס) ובנהר יעברו ברגל (שיהי' לעתיד לבוא), אף שיש ביניהם הפרש זמן רב ביותר, מובן, שהפך ים ליבשה הוא הנתינת כח שיהי' אח"כ בנהר יעברו ברגל, וכמ"ש6 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שאין זה דוגמא בעלמא, אלא שב' הענינים תלויים זה בזה, שהיציאה ממצרים מביאה להגאולה העתידה. ולכן נלמדים כמה פרטים של גאולה העתידה מגאולת מצרים. והנה, יש עוד פירוש7, שכל הכתוב מדבר בקרי"ס, דכל ג' הענינים דהפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, היו כולם בקרי"ס8, שעפ"ז מובן בפשיטות שייכותם זל"ז. ומ"ש בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה בו, לשון עתיד (אף שלפירוש זה כבר היו ענינים אלה בקרי"ס), ה"ז להורות על התמידות9, היינו, שע"י הענין דקרי"ס, נעשה בכל עלי' לרגל העברה בנהר, הן ברוחניות הענינים שצריך לעבור למעלה מבחי' הנהר דסדר

1) מאמר זה ושלאחריו (ד"ה וידבר גו' קדושים) הם המשך למאמר שלפנ"ז (ד"ה כמה מעלות טובות דליל ב' דחג הפסח). התחלת וסיום המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א ונדפס לקמן ע' שנט ואילך.

2) תהלים סו, ו. – הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא (ראה סה"מ י"א ניסן ח"א ע' 1 ואילך. וש"נ).

3) תו"א (בשלח) סד"ה וירא ישראל (סב, א-ב). ובכ"מ.

4) ישעי' יא, טו. ובשניהם (בנהר, בפת"ח, הנהר) נהר הידוע.

5) מאמרי אדמו"ר האמצעי שם ע' שפד.

6) מיכה ז, טו.

7) תו"א (בשלח) סד"ה אז ישיר (סב, ד). ד"ה לסוסתי ס"ו (סד, סע"ב). ובכ"מ. ובסד"ה ואתה הרם להצ"צ – אוה"ת (בשלח) ע' תיח: בנהר יעברו שעלי' זו דקריעת ים סוף הוא למעלה מבחי' נהר.

8) בתרגום (תהלים שם) ובכמה ממפרשי התנ"ך – עוד פי' דבנהר יעברו היינו בירדן בביאתם לארץ. ולהעיר אשר לולא שגרם החטא הייתה ביאה זו לעולם. וא"כ פי' זה נכלל בפי' הא'.

9) עיין תו"ח ד"ה ואתה הרם. וראה ג"כ ד"ה דבר גו' וישובו – להצ"צ – פ"ה (אוה"ת ע' שצט).