349

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. יום טוב בכלל גורם אחדות אצל בנ"י1. וכפי שרואים גם במוחש בטבע בני אדם, שכאשר אדם שרוי במצב רוח של שמחה וחוגג יו"ט, אזי רוצה שגם אחרים ישתתפו בשמחתו ויתאחדו עמו. וכך גם ב"מועדים לשמחה", שפועלים אחדות בין יהודי אחד לחבירו, ובלשון הפסוק2: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך וגו' אשר בשעריך".

וכאמור כמ"פ3 שכל דבר קשור גם עם הלכה – משתקף גם ענין הנ"ל בהלכה ש"כל איש ישראל כאיש אחד חברים ברגל"4, והיינו, שאף שבכל השנה יש הבדלים בין יהודים, ולא כל אחד נאמן על הטהרה, הנה ביו"ט נאמן גם עם הארץ, וזוהי האחדות שנפעלת ביו"ט.

ולהעיר, שאף שהאחדות שנפעלת ע"י היו"ט היא גם ע"פ טבע – הרי הא גופא שיו"ט פועל אחדות ע"פ טבע, הוא בגלל שכן הוא ע"פ תורה, כי, כל עניני בנ"י הם מצד התורה. וכפי שמפרש כ"ק מו"ח אדמו"ר5 הלשון "תורת חיים" – שהתורה יוצרת את החיים של בנ"י. וכן אמרו חז"ל6: "אסתכל באורייתא וברא עלמא", שכל עניני העולם מקורם בתורה. ועד"ז בעניננו: כיון שהקב"ה פוסק ע"י התורה שביו"ט צריכה להיות אחדות, הרי זה פועל גם על האדם – "אדם" מלשון "אדמה לעליון"7 (לתורה) – שגם אצלו יהי' ענין האחדות באופן טבעי.

וע"ד שאדמו"ר הזקן מבאר ב"תניא"8, שמצות "ואהבת לרעך כמוך"9 אינה מצוה בלי טעם, אלא כיון שכך אומרת תורת אמת, הרי כן הוא באמת, כמבואר שם שזהו לפי שהנשמות "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה".

1) ראה גם תו"מ חמ"א ע' 90. וש"נ.

2) פ' ראה טז, יד.

3) ראה גם לעיל ע' 193. וש"נ.

4) ע"פ ס' שופטים כ, יא. וראה חגיגה כו, א. ירושלמי שם פ"ג ה"ו.

5) ראה סה"מ קונטרסים ח"א קיד, ב (נעתק ב"היום יום" כב שבט). וראה גם מכתב ער"ח סיון שנה זו (אג"ק חכ"ד ס"ע שמא).

6) זח"ב קסא, ריש ע"ב.

7) ישעי' יד, יד. וראה של"ה ג, רע"א. ועוד.

8) רפל"ב.

9) קדושים יט, יח.