397

בלתי מוגה

א. ענינו של יום השבת – שבו מתעלים כל ימי השבוע, כמ"ש1 "ויכולו השמים והארץ גו'", "ויכולו" מלשון כליון (הנפש), והיינו, שכל עניני שמים וארץ הם באופן של עלי' וכליון2, ועד שביום השבת נפעל ענין התענוג, כמ"ש3 "וקראת לשבת עונג", וע"י התענוג שישנו למטה, נמשך גם ענין התענוג מלמעלה, כמ"ש4 "חמדת ימים אותו קראת".

ומזה מובן גם בנוגע ליום הש"ק זה, שלאחרי שביעי ואחרון של פסח – שבו מתעלים כל עניני שביעי ואחרון של פסח.

וכמדובר כמ"פ שאע"פ שיום השבת הו"ע ששייך לימי השבוע, מתעלים בו גם הענינים השייכים לימי החודש והשנה (כבנדו"ד, ששביעי ואחרון של פסח אינם שייכים לימי השבוע, אלא לימי החודש והשנה), וכמדובר פעם5 שיש על זה כו"כ הוכחות, וא' מהם – מהמבואר בחסידות6 בנוגע לר"ה שחל בשבת שאין תוקעין בו (כדאיתא בגמרא7 שזהו משום גזירה דרבה), שזהו לפי שההמשכות של יום השבת פועלים את הענינים שנפעלים ע"י תק"ש, כך, שאין צורך בתק"ש, ומזה מוכח, שענין השבת הקשור עם ימי השבוע, פועל גם את הענינים הקשורים עם ימי השנה, כמו ענין התקיעות שבראש-השנה, שכשמו כן הוא, תחילת וראש השנה.

ומזה מובן גם בעניננו, שאע"פ ששביעי ואחרון של פסח קשורים עם ימי השנה, הרי הם מתעלים ביום השבת, ועד שמצד גודל העלי' שביום השבת, נמצא, שעיקר הענין דשביעי ואחרון של פסח נפעל ביום השבת שלאחריהם.

ולכן, כאן המקום והזמן להשלים כמה ענינים שדובר אודותם בהתוועדות דאחרון של פסח. ועל הסדר – תחילה ידובר אודות הענינים השייכים לאחרון של פסח, ולאח"ז אודות הענינים השייכים ליום הש"ק עצמו.

1) בראשית ב, א.

2) ראה אוה"ת עה"פ (כרך א – מב, ב ואילך. כרך ג – תקח, א ואילך).

3) ישעי' נח, יג.

4) נוסח תפלת העמידה דש"ק.

5) ראה תו"מ חמ"ז ע' 206. וש"נ.

6) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, א ואילך. ובכ"מ.

7) ר"ה כט, ב.