412

א. נתאספנו כאן כולנו לכבוד יום ל"ג בעומר, ובודאי יודע כל אחד מכם את הענינים והמאורעות העיקריים הקשורים ליום זה1.

והענין בכללות הוא – בנוגע לתלמידיו של רבי עקיבא, שמל"ג בעומר ואילך התנהגו כפי שלימדם רבם, רבי עקיבא, אודות "ואהבת לרעך כמוך"2, לנהוג כבוד ולהתנהג כראוי זה לזה3.

והענין הב' – שזהו היום שאודותיו אמר רבי שמעון בן יוחאי, אחד מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, שהוא יום שמחתו4, יום השמחה שבו הגיע לתכלית המעלה5 בלימוד והשגת התורה, ובדרך כזו שיומשך לאח"ז ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד לדורנו אנו, עד שיבוא משיח ויוציא את ישראל מהגלות6 ויוליכם לארץ ישראל, במהרה בימינו.

כל ענינים אלו, הקשורים עם תורה ומצוות, הנה, כמאמר הבעל שם טוב7, אינם "למפרע"; אין זה רק "סיפור ישן" שהתרחש פעם לפני שנים רבות, אלא כל אחד מענינים אלו מורה לנו, מלמד אותנו ומנהיג אותנו כיצד צריכים אנו להתנהג, ומה עלינו לעשות כדי שנהי' בנים ראויים להקב"ה, "בנים אתם להוי' אלקיכם"8.

אבל – בכל שנה יש דבר חדש שלמדים מענינים אלו, בנוסף על מה שכבר הי' ידוע ונלמד בשנים הקודמות. וכן הוא גם בשנה זו, שהיא שנת הקהל:

ענינו של "הקהל" – שבזמן שבית המקדש הי' קיים, הנה בשנה שלאחרי שנת השמיטה היו מקהילים אנשים נשים וטף, כל עם ישראל,

1) ראה גם תו"מ חמ"ו ע' 395 ואילך. וש"נ.

2) קדושים יט, יח ובתו"כ ופרש"י עה"פ.

3) ראה יבמות סב, ב. ובמאירי שם.

4) פע"ח שכ"ב פ"ז.

5) זח"ג רפז, ב. רצו, ב. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב ואילך).

6) בגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמים (זח"ג קכד, ב ברע"מ. נתבאר באגה"ק סכ"ו).

7) בפירוש המשנה הקורא את המגילה למפרע לא יצא (מגילה יז, א. הובא בס' דברי שלום פ' בא. כתר שם טוב בהוספות ס"ק. וש"נ). ולהעיר מטושו"ע או"ח רסתכ"ח: "לעולם ביום שיהי' פורים יהי' ל"ג בעומר".

8) פ' ראה יד, א.