בס"ד. שיחת1* ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ז1**.

412

א. נתאספנו כאן כולנו לכבוד יום ל"ג בעומר, ובודאי יודע כל אחד מכם את הענינים והמאורעות העיקריים הקשורים ליום זה1.

והענין בכללות הוא – בנוגע לתלמידיו של רבי עקיבא, שמל"ג בעומר ואילך התנהגו כפי שלימדם רבם, רבי עקיבא, אודות "ואהבת לרעך כמוך"2, לנהוג כבוד ולהתנהג כראוי זה לזה3.

והענין הב' – שזהו היום שאודותיו אמר רבי שמעון בן יוחאי, אחד מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, שהוא יום שמחתו4, יום השמחה שבו הגיע לתכלית המעלה5 בלימוד והשגת התורה, ובדרך כזו שיומשך לאח"ז ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד לדורנו אנו, עד שיבוא משיח ויוציא את ישראל מהגלות6 ויוליכם לארץ ישראל, במהרה בימינו.

כל ענינים אלו, הקשורים עם תורה ומצוות, הנה, כמאמר הבעל שם טוב7, אינם "למפרע"; אין זה רק "סיפור ישן" שהתרחש פעם לפני שנים רבות, אלא כל אחד מענינים אלו מורה לנו, מלמד אותנו ומנהיג אותנו כיצד צריכים אנו להתנהג, ומה עלינו לעשות כדי שנהי' בנים ראויים להקב"ה, "בנים אתם להוי' אלקיכם"8.

אבל – בכל שנה יש דבר חדש שלמדים מענינים אלו, בנוסף על מה שכבר הי' ידוע ונלמד בשנים הקודמות. וכן הוא גם בשנה זו, שהיא שנת הקהל:

ענינו של "הקהל" – שבזמן שבית המקדש הי' קיים, הנה בשנה שלאחרי שנת השמיטה היו מקהילים אנשים נשים וטף, כל עם ישראל,

413

עד לילדים קטנים ביותר – בבית המקדש, ושם שמעו קריאת חלקים מתורתו של הקב"ה, ומשם למדו ולקחו עמהם על כל משך ימי חייהם להתנהג בהתאם לרצונו של הקב"ה.

בענין זה הי' רווח וזכות מיוחדים לילדים בגילכם, כלומר, אלו השייכים כבר לחינוך, התחלת ההבנה, שאצלם הי' ענין כפול: הם שמעו ולמדו בעצמם, וגם – שעל ידם נתוסף בשכר ורווח של הוריהם, שגידלום והביאום אל בית המקדש9.

אע"פ שבית המקדש העשוי מעצים10 ואבנים חרב עתה – הרי בית המקדש שבלבו של כל יהודי הוא בשלימות11, והדבר תלוי בכאו"א מאתנו שהוא (בית המקדש שבלב) יפיץ את האור והקדושה באופן של "הקהל" – בכל חייו הפרטיים, ובחייהם של כל אלו (אנשים נשים וטף) הנמצאים מסביבו.

בשנה זו, שהיא שנת הקהל, ניתוסף ציווי מיוחד וכח מיוחד מהקב"ה – שכאו"א מכם יוכל להקהיל את חבריו, קרוביו ומשפחתו, ולספר להם אודות תורתו של הקב"ה ואודות מצוותיו של הקב"ה, ועי"ז לעשותם מאושרים בכל ימי חייהם.

ובענין זה יש זכות מיוחדת, משימה וציווי מיוחדים, עבור הילדים – שעליהם לפעול עם עצמם ועם חבריהם, וגם להשפיע על הוריהם12.

וזהו שפעל ולימד רשב"י: כל יהודי שנקרא בשם ישראל13 – מצא עבורו זכות, שהקב"ה צריך לברכו ולהצליחו, כדאיתא באבות דר' נתן14. ועוד פעל ולימד, שע"י זכותו של יהודי, שיהודי מוסיף בתורה ומצוות – בכחו להציל רבים מישראל, את כל סביבתו15, ולהמשיך את ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך להם.

ביום זה של ל"ג בעומר, שעליו אמר רשב"י שהוא יום שמחתו –

414

הנה ע"י השמחה שתהי' אצל כאו"א מאתנו, ובמיוחד אצל הילדים, ללכת בדרכיהם של רבי עקיבא ורשב"י – יפעלו בעצמם ובחבריהם, שיזכו לברכותיו ולישועתו של הקב"ה בכל המצטרך להם, ובמיוחד – לקחת עמהם את ההוראה המיוחדת משנה זו, שהיא שנת הקהל (כנ"ל).

* * *

ב. יש עוד ענין והוראה מיוחדת בקשר עם המצב הנוכחי של אחיכם ואחיותיכם – אחינו ואחיותינו – הנמצאים בארץ הקודש16, בארץ ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגין עליהם ושולח להם את ברכותיו ואת ישועתו במדה יתרה, כדי שיצאו – והם אכן יצאו – מהמצב הנוכחי בהצלחה.

– מוטלים עליכם (ועלינו) חוב וזכות מיוחדים לסייע להם. אתם – עי"ז שתלמדו פסוק אחד יותר בתורה, תקיימו עוד מצוה ועוד מצוה, מבלי להחמיץ שום הזדמנות בזה, ותפעלו בזה גם ע"פ הציווי "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים, ידידים ובני משפחה, שגם הם ינצלו את כל האפשרויות שבידיהם כדי להפיץ את התורה ומצוותי' – שכדברי רשב"י, הרי זה מציל כל איש ישראל בכל מקום שהוא מהקשיים שנתקל בהם, ומביא לו את ברכותיו של הקב"ה במדה יתרה, ישועה והצלחה,

ואזי יקויים מה שקראנו בפרשה17 אתמול18:

"וישבתם לבטח בארצכם" – בני ישראל ישבו לבטח בארץ ישראל; "ונתתי שלום בארץ" – הקב"ה יצליח שיהי' שלום בארץ הקדושה; "והייתי לכם לאלקים" – הקב"ה יהי' אלקים שלנו ("אונזער ג-ט"), אלקים של כל ישראל בכל מקום שהם; "ואתם תהיו לי לעם" – וכל אחד מכם, וכולכם יחד, וכולנו יחד, עם כל אחב"י, יהיו עמו של הקב"ה,

והוא יוציאם, בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, מכל הקשיים, ויביא להם שלום ובטח בכל המצטרך להם,

ובקרוב ממש יקויים מה שקראנו בסוף הפרשה: "ואולך אתכם קוממיות" – הקב"ה יוליך כל אחד מישראל, וכל ישראל, "בקומה זקופה"19, בקרוב ממש, בגאולה האמיתית, השלמה והמלאה ע"י משיח

415

צדקנו, שיבוא בקרוב, והוא יוציא אותנו, הנמצאים בחוץ-לארץ, ואת בני ישראל הנמצאים בארץ ישראל20, מן הגלות, וימשיך בכל העולם מלכות ש-ד-י, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש. אמן כן יהי רצון.

______  ______

1) *) הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בהוספות ללקו"ש ח"ז ע' 331 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

1) **) יש לציין, שהיתה הוראה לפרסם שיחה זו ככל האפשרי, וכן לתרגמה ללה"ק.

1) ראה גם תו"מ חמ"ו ע' 395 ואילך. וש"נ.

2) קדושים יט, יח ובתו"כ ופרש"י עה"פ.

3) ראה יבמות סב, ב. ובמאירי שם.

4) פע"ח שכ"ב פ"ז.

5) זח"ג רפז, ב. רצו, ב. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב ואילך).

6) בגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמים (זח"ג קכד, ב ברע"מ. נתבאר באגה"ק סכ"ו).

7) בפירוש המשנה הקורא את המגילה למפרע לא יצא (מגילה יז, א. הובא בס' דברי שלום פ' בא. כתר שם טוב בהוספות ס"ק. וש"נ). ולהעיר מטושו"ע או"ח רסתכ"ח: "לעולם ביום שיהי' פורים יהי' ל"ג בעומר".

8) פ' ראה יד, א.

9) ראה חגיגה ג, א. הובא בפרש"י עה"ת וילך לא, יב.

10) מלכים-א ו, ט ועוד. עזרא ו, ד. וראה ר"ה ד, א.

11) ראה גם תו"מ חמ"ח ס"ע 191 ואילך. וש"נ.

12) לב אבות להקב"ה ע"י בנים, דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום (רש"י סוף מלאכי).

13) ראה סנהדרין מד, רע"א. מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר לחגיגת יום גאולתו הראשונה (תרפ"ח) – נדפס בקונטרס י"ב תמוז תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 263. אג"ק שלו ח"ב ע' פ): "כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". וראה הקדמה לקונטרס י"ב תמוז תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 287. תו"מ ח"ג ע' 176).

14) ספט"ז.

15) סוכה מה, ב.

16) ערב מלחמת ששת הימים (המו"ל).

17) בחוקותי כו, ה-יג.

18) שבת, דמינה מתברכין כולי יומין (זח"ב סג, ב. פח, א), ובפרט יום א' (ראה שו"ע או"ח סרצ"ט ס"ו).

19) תו"כ ופרש"י עה"פ.

20) ראה ברמב"ם (הל' מלכים ספי"א) פסק דין (שגם זה דין הוא ואדרבא, כיון ד"מאמין במשיח" ו"מחכה לביאתו" – מיסודי הדת הוא (שם רפי"א)) ברור בסדר קבוץ גליות והגאולה: "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כו' ויכוף כל ישראל לילך בה כו' והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל כו' ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'". עיי"ש (ראה מכתב בין המצרים שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שסו; ס"ע שסט ואילך). וראה גם תו"מ חמ"ח ע' 65. וש"נ).