103

(הנחה בלתי מוגה)

ויקח

קרח וגו'1, ופירש רש"י לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. ועל זה אמרו במשנה2 כל מחלוקת כו' שאינה לשם שמים כו' זו מחלוקת קרח וכל עדתו. וצריך להבין, מהו הטעם למה נקרא ענין זה בשם מחלוקת, הרי לא היתה זו מחלוקת גרידא, ללא טעם וסיבה, אלא היתה לו טענה ע"פ שכל, וכמובא בפירש"י, שחלק עם משה בגלל שהיתה לו טענה על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת, אף שהי' הקטן מכולם, ובפרט ע"פ המבואר בקבלה וחסידות3 שקרח שהי' לוי, בחי' גבורה, חלק על אהרן שהוא בחי' החסד, לפי שרצה להגביר הגבורות על החסדים שיהיו הגבורות עיקר, כמו שיהי' לעתיד לבוא שיתעלו הגבורות, וכמו שהוא גם עכשיו בבחי' עתיק, שהגבורות בשרשם הם למעלה מהחסדים4. וכיון שהיתה לו טענה ע"פ שכל, ולא באופן שנתכוין רק לחלוק על משה ואהרן, מחלוקת בלבד, א"כ, למה נקרא זה בשם מחלוקת.

ב) ויובן

בהקדם הביאור במאמר המשנה2 כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו', איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי5, והקשה המהר"ל6, למה נקט מחלוקת הלל ושמאי דוקא, הרי יש כו"כ מחלוקות של תנאים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים7, ובודאי שכולם הם לשם שמים, וכדמוכח גם מסיום המשנה, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו, היינו, שרק מחלוקת קרח אינה לשם שמים, אבל המחלוקת של כל התנאים והאמוראים היא לשם שמים, וא"כ, סופן להתקיים. גם צריך להבין בדברי המשנה שמחלוקת

1) ריש פרשתנו (טז, א).

2) אבות פ"ה מי"ז.

3) לקו"ת פרשתנו נד, ג. סד"ה ויקח קרח העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'מג). ובכ"מ.

4) לקו"ת שה"ש יו"ד, א. ובכ"מ.

5) בהבא לקמן – ראה ד"ה כל מחלוקת תרל"ב (סה"מ תרל"ב ח"ב ס"ע שעג ואילך). תרע"ח (סה"מ תרע"ח ס"ע שנא ואילך). וראה גם אוה"ת פרשתנו ע' תרחצ. רד"ה כל מחלוקת תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' לג).

6) בספרו דרך חיים על מסכת אבות.

7) עירובין יג, ב.