145

(הנחה בלתי מוגה)

ברוך

הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1, ומדייק בעל הגאולה והשמחה במאמרו ד"ה זה שאמרו בי"ג תמוז לפני ארבעין שנין2, דצריך להבין, למה נשתנה נוסח ברכה זו מברכת הנס שאומר ברוך שעשה לי נס, והי' צריך להיות נוסח הברכה ברוך שעשה לי טוב. וממשיך במאמר: והנה ידוע דירידת הנשמה בגוף הגם שהיא ירידה גדולה במאד, הנה ירידה זו צורך עלי' וכו'.

ויש

לבאר המשך וקישור הענינים במאמר, דהנה, החיוב דברכת הגומל הוא כדאיתא בגמרא3 ארבעה צריכין להודות (כשיוצאין מן הסכנה), יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא, ומי שהי' חבוש בבית האסורים ויצא, וסימנך4 וכל החיי"ם, ר"ת חולה יסורין ים מדבר, יודוך סלה5, לפי שהיו במקום ומצב של סכנה, וניצולו ממנה, ולא עוד אלא שההצלה היתה באופן נסי, כמובן ממ"ש6 יודו לה' חסדו (כיון שהחסד הי' באופן של) ונפלאותיו לבני אדם. ולכאורה צריך להבין, למה עשה ה' ככה שיבואו תחילה למצב של סכנה, ואח"כ יבטל הקב"ה את הסכנה באופן של נפלאות ונס, אף שלא עביד קוב"ה ניסא למגנא7. ועכצ"ל, שישנו עילוי שנפעל דוקא עי"ז שתחילה נכנסו ארבעה הנ"ל (שמרומזים בר"ת דחיים) למעמד ומצב של סכנה, ואח"כ בטלה הסכנה, שאז מתגלה חסדו ונפלאותיו של הקב"ה ומתפרסם בפרהסיא, במעמד עשרה מישראל, שהרי צריך לאודויי קמי עשרה8. וכדי לבאר זאת, מקשר במאמר ענין זה עם ענין הדומה לו, ואדרבה, שהוא עיקר ושורש הענין, שזהו כללות הענין דירידת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה במאד, ואעפ"כ הרי היא צורך עלי'.

1) ראה ברכות נד, ב. טושו"ע או"ח סרי"ט ס"ב. סידור אדה"ז במקומו. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג ס"ב.

2) תרפ"ז. נדפס בקונטרס יד – סה"מ קונטרסים ח"א קפג, א ואילך (ואח"כ בסה"מ תרפ"ז ס"ע רח ואילך). י"ל בהוצאה שלישית (בתאריך ג' תמוז) לי"ב תמוז שנה זו. וראה גם ד"ה זה דש"פ פנחס (סה"מ קונטרסים שם קפד, ב. תרפ"ז ע' ריא).

3) ברכות שם (ובפרש"י).

4) טושו"ע או"ח שם ס"א.

5) תפלת העמידה.

6) תהלים קז, ח. טו. כא. לא.

7) ראה דרשות הר"ן דרוש ח הקדמה הא'.

8) ברכות שם.